למה שתישארי מאושרת?
אני כבר אשלח משהו שיזעזע את השלווה.
אז לקחת ממני את הידיד הכי טוב שלי,
הורדת חתיכה ממני וראית איך אני שוחה בים של דמעות. הדמעות
שלי. ואז שלחת אותו למלחמה, את האהבה שלי,
וראית איך אני בקושי מתפקדת.
ואז הכנסת אותי למסגרת, שהפכה אותי לכזאת קטנה,
וראית איך אני בוכה כל לילה ואיך אני הולכת לאיבוד.
וששרדתי גם את זה הכנסת אותי לשגרה,
משעממת, שוחקת, מעייפת, מתסכלת.
ושהתרגלתי זעזעת אותי שוב, ודחפת אותי לתוך השחיקה,
לתוך הבלבול. ואז צפו בי זכרונות ושוב ראיתי אותו נעלם מתוך
חיי,
ושוב טבעתי בים של דמעות, ושוב כואב לי.
רק שעכשיו, זה טוטאלי. והכל נשבר אצלי לאט.
קודם הלב ואחרי זה הנשמה.
אני איבדתי את הידיד הכי טוב שלי. אני איבדתי חתיכה מהנשמה
שלי. אני איבדתי. אני.
ומה איתך? אתה תצפה מהצד, כאילו הייתי סוג של ניסוי,
ותעמיד אותי בעוד מבחן ותצחק עליי כשאבכה,
ותראה איך קשה לי ותפיל עליי עוד. ועוד ועוד ועוד! דיי כבר!
אני רק רוצה קצת שקט.
יש אנשים בשמיים, ויש להם דרך מעוותת לנהל את העולם.
האנשים הטובים עוזבים מהר, הרעים נשארים, וכל השאר...
נשברים לאט לאט... עד הסוף.
כואב לי לאכזב אותך תומר, אבל נשברתי. |