עולה כרגיל בתחנה הקבועה, מסתכלת - האוטובוס ריק. מתיישבת
במושב החביב עליי - זה שמאחורי המרווח לכסא גלגלים. יש אוויר
וקרוב לדלת. שמה אוזניות מוזיקה שקט.
האוטובוס נוסע, נעצר, אנשים מתאספים. באוניברסיטה עולה איש עם
תיק שחור גדול. ענק. מתוך הרגל סוקרת אותו. תיק שחור גדול ענק
ואיש. נראה קצת מזרחי, משהו בפנים, בהבעה.
בום בום, הלב דופק.
מתקרב במעבר ומביט קדימה. תיק שחור גדול ענק ואיש שאולי ערבי.
חשש. מניח את התיק מולי במרווח לכסא גלגלים. נעמד לידו. אולי
לא ערבי, יש לו עיניים כחולות. אבל הגבות ופרקי היד השעירים
ומי יודע. פועם מהר.
ואחר-כך זז ומתיישב בכיסא מקדימה, ליד הדלת. אי-נוחות. למה הוא
זז באי-נוחות במושב. ואז קם וחוזר אחורה ומזיז מעט את התיק
ועומד רגע לידו ומביט בו מעט.
הלב דופק. תחנה הבאה - לרדת. אבל אף-אחד לא צועק ואיש לא יורד
ואני לא אתן לסתם פחד טיפשי לנהל את חיי.
תחנה הבאה - לרדת. לא רוצה לא רוצה להתפוצץ היום ישמור השם לא
למות לא גפיים קטועות לא עיוורון. לרדת לרדת. לא ולא.
זז מהתיק ומתיישב ליד מישהו במושב שאחרי הדלת. מטר וחצי ממני,
אולי שניים. תיק שחור גדול ענק ואני מביטה בו בבעתה. לרדת לרדת
לא רוצה לא לפחד.
נושמת עמוק. עוד כמה תחנות. עוד כמה תחנות ונגמר.
בום בום, הלב דופק.
עירנית, דרוכה. פחד. לפתע נדמה לי שאני שומעת דיבורים בערבית.
לא יכול להיות. מבט הצידה והאיש - פנים ערביות-עיניים
כחולות-גבות-פרקים שעירים מדבר ערבית עם היושב לצידו. כבר ל
אזוכתר אם עלה איתו. מטר וחצי ערבי, 20 סנטימטר מולי על הרצפה
תיק שחור גדול ענק שלו. עוד 3 תחנות וזהו. בלי לרצות כבר רואה
מולי כותרות בעיתון. עוד 3 תחנות וזהו. לא למות לא פיצוץ עוד 3
תחנות וזהו.
נשימה עמוקה.
אם היה רוצה להתפוצץ כבר היה מתפוצץ ערבי-עיניים כחולות. בכלל
התיק על הרצפה ואין לו שלט ולא כפתור ולא פלאפון ביד ובכלל הוא
מדבר ערבית בקול מה-איכפת-לו-זה-לא-מחבל. והלב לא משתכנע. לא
מבין ודופק חזק ומהר ורק רוצה-רוצה שכבר ייגמר עוד שתי תחנות
וזהו.
תיק שחור ענק על הרצפה והסוף קרב. לוחצת על הפעמון ומתקרבת
לדלת. מאחוריי אישה ומשהו בי אומר שטוב מאוד, היא ביני לבין
התיק השחור גדול ענק אם יתפוצץ. לא מסתכלת אחורה כשהדלתות
נפתחות. הלב פועם וסלע נושר ממני כשתתי הרגליים על המדרכה
והדלת נסגרת מאחוריי. כותרות בעיתון דוהות בראשי נעלמות. נשימה
עמורה. מבט על אוטובוס שמתרחק. נשענת על העמוד ונרגעת.

ואני עוד קוראת לעצמי שמאלנית. יום יבוא ויהיה פה שלום. אם רק
נאמין.
פחד אלוהים.