כל כך קר כאן. אני כבר 4 שעות בעמדה, והתה בתרמוס התקרר כבר
מזמן. נראה כי הדבר היחיד שמחזיק אותי ער ומרוכז, אלו המחשבות
עלייך. את כל כך חסרה לי עכשיו שאני כמעט משתגע. את בטח חושבת
עלי עכשיו כמו שאני חושב עלייך. ואם את חושבת, אז זה על הסקס
האחרון שלנו לפני שחזרתי לעוד חודשיים בלעדייך. ואם את לא
חושבת את זה, אז תדעי שלפחות אני כן חושב על זה, והרבה.

אני רוצה להאמין שאת משתגעת מגעגועים אלי. שלא חולפת דקה ביום
שלך, שאין בה לפחות מחשבה אחת עלי ועלייך. שרק מלחשוב עלי, את
כבר מתחממת ומרגישה צמרמורת מתוקה ועצבנית, כמו זו שאני מרגיש
בדיוק ברגעים כאלה. הרי ככה אהבה אמורה להרגיש, בדיוק ככה.

אני רוצה להאמין שאת חושבת עלי המון, ואם לא המון, אז לפחות
הרבה. שמידי פעם תחשבי על כל הרגעים הקטנים שלנו ביחד. על
הנשיקות הקטנות שלנו, שייחודיות רק לנו. או על הפעם ההיא
שנשבעתי שאני מוכן למות בשבילך, וכמעט קפצתי מהגשר שאנחנו תמיד
הולכים אליו בשביל לשתוק. אז מה אם הייתי קצת שיכור, זה רק
הוסיף לריגוש.

אני רוצה להאמין שאת חושבת רק עלי ולא על אחרים, גם אם אין
ברירה. ובוכה ממחשבות כשאת מסתובבת איתם, הרבה יותר מאשר איתי.
שבעצם אין חיים חוץ ממני, גם אם יש, ואפילו יותר מאשר כשאת
איתי. שאת לא באמת יוצאת איתם בסופי-שבוע, כשאני כאן עם התרמוס
תה באמצע שום מקום, ואת שם כבר בפיינט השלישי של הגינס בפאב
שאני כל כך אוהב.

אני רוצה להאמין שאין עוד מלבדי, ואנחנו כאן יחד, לנצח נצחים,
גם אם אין באמת סיכוי שנחזיק יותר משנתיים ביחד, וגם זה בלחץ.
בדוק. שבנתיים אני רועד מקור כי המעיל מתחת לקרמי לא באמת
עוזר, ואת בנתיים מזיעה בטירוף בחולצה האדומה הצמודה שלך שתמיד
מטריפה אותי, רוקדת צמוד עם איזה גבר אקראי שנדלק עלייך כבר
מתחילת הערב. שלא תגמרו שניכם בסוף הערב במכונית שלו במושב
האחורי, כי אני ממילא לעולם לא אדע.

אני רוצה להאמין שאני כאן בשביל סיבה. שאני מגן על המשפחה שלי,
אבל בעיקר מגן עליך. כי ברגע שאני שומר עליך מפני הרעים שרוצים
להרוג את כולנו, אני מרגיש שיש סיבה. אבל שום דבר בעולם לא
יכול לגרום לי לחשוב שאני בעצם מגן רק על עצמי. אני נמצא בעמדה
חשוכה באמצע שום מקום, בקור מקפיא כלבים ועצמות, עם תרמוס תה
קר שיש בו טעם של קפה שנשאר מהפעם הקודמת, וכל מה שנשאר לי זה
מחשבות עליך מזדיינת עם הבן זונה שלקח לי אותך כי לא שמרתי
עליך
מספיק. כנראה שבכל זאת אני לוחם מחורבן.