אני לא כותבת
אפילו לא לעצמי
רק מציירת
על קירות דימיוניים
שבילי בריחה ממחשבות
שלא כדאי להגיד בקול רם
כאלו שלא משאירות עקבות
או פירורי לחם
בשביל מכשפות זקנות
אלא רק תקוות
לימים טובים יותר
לחיוכים ואהבה
ללקום לתוך הידיים ההן, החמות,
שמכירות את גופי הקר כל כך טוב
והקץ סופר את הימים לאחור
או שזה משהו שרק חתולים עושים
ואנחנו, בני תמותה
נשארים לסבול
מנשמה אחת מיוסרת
אילו הייתה לי אחרת
הייתי...
מאושרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.