ואולי יותר מדי
בשתיקה אחת גדולה
שהותירה אותי בודדה
בין כדור אחד לשני
רצה בתוך נפשי
אחת קטנה
שקוראים לה משוגעת
היא לא שומעת
כלום
מלבד אותם
קולות מיוחדים
שלא נותנים לה מנוח
גורמים לה לברוח
אל הקיים והתם
החדש והמקודש
ובעיקר מעצמה
הכי רחוק שאפשר
לשבילים אדומים
שנמרחים עד אי שם
חבושים בלבן
שלא עוזר, לא סופר
את הזמן.
והקולות, הם חוזרים
על עצמם
קוראים לה להפסיק
לפני שיהיה מאוחר
והיא ממשיכה בשלה
שמה לעצמה מטרה
היא תיפטר מהקולות
אחת ולתמיד
יש דרך בטוחה
ים אדום
בלי דרך חזור
אוקיינוס שעיני אדם לא ראו באור
הכל שלה,
טהור.
כמעט כמוה. |
