|
השעון הגדול עצר מלכת
זמן אחר החל
ריקוד שטרם למדתי
מנגינה שלא שמעתי
מהירים הם הימים
וזריזים המחוגים
על כל דקה מלחמה
על כל יום שעובר דמעה
אין די זמן לאהבה
הזמן אוזל חולף
ואין בפי די מילים
שעון העצר מקלף
את העור והפצעים
את הלב שבוכה יום ויום
על אהבות קטנות שנמשכות שנים
בחיפזון גדול השעון מתקתק
מבשר את יומי האחרון
שעות ספורות לבואו של הסוף
דקות אחרונות
להביט בציפור המזדקנת
ולשמוע את לחש השמש שבדום עומדת |
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.