דברתי אל הרוח
האם תדע תשובה
שמעתי את השריקה
המהדהדת באוזני בדממה

זעקתי אל כחול הים
המתנפץ ללא הרף
ופוצע את קו האופק הלוך ושוב
גל רועם בכה
וזריחת השמש שקעה בתוכו ונעלמה

התעצבתי עם עלי הסתיו הנושרים
שנשרו בעייפות
ובאביב סרבו לשוב
המתנתי עד צאת הנשמה
אין חכם כעלה בפריחה

פניתי אל המדבר
שם התבודד והעלם
אדבר עם סלעים
שכמוני המשתוקקים למגע
אדישות ליטפה פנים עייפות
מדבר גדול סטר על לב שדמע

זרמתי עם הנחלים
זרחתי חיוור עם ירח וכוכבים
צרחתי את צרחת האיש הנעלם
אך מעולם לא דברתי אל האדם