שבע בבוקר.
הלילה נגמר לי מהר מדי, לא הספקתי להרגיש אותו בכלל.

אני מרחרחת את מדי הב' שלי לפני הנזילה השגרתית לתוכם.
תמיד הם כאלה מסריחים, לא משנה כמה פעמים אני מכבסת אותם.

היום אני נוסעת לפלוגה של אלכס, החיוך עולה לי תוך כדי ניסיון
לסדר את השיער בצורה סבירה.
בסופו של דבר אני מתייאשת ואוספת אותו בגומייה אדומה.
היום של אלכס הוא היום שאני הכי אוהבת בשבוע.

אני יורדת מהרכב וזורקת את הקרמי בחמ"ל. אלכס כמו תמיד מחכה
לי בסמליה.
"חשבתי עלייך אתמול בלילה", הוא אומר תוך כדי הוצאת הסוללות
מהאמר"לים.
הוא יודע כמה אני מתעצבנת כשהוא משאיר אותן במכשירים אחרי שהם
חוזרים מהמארב.
"כן בטח", אני אומרת בארס, "מה קרה, שרטת   את העדשה של
הטריג'יקון?"

אלכס מתחיל לחטט לי בארגז הכלים. "למה את תמיד חייבת להיות
כזאת כלבה צינית?"
אני מראה לו את הקורוזיה שהסוללות עשו במכשירים ואומרת "זאת
בדיוק הסיבה שבגללה אתה אוהב אותי כל-כך, אני מזכירה לך את
עצמך."

אנחנו מתחילים ללכת לכיוון חדר האוכל. אלכס מושך אותי אליו
לחיבוק.
הוא יודע כמה אני מתעצבנת כשהוא עושה לי את זה מול כולם. "כל
החיילים שלך מסתכלים עלינו".
"אני יודע", הוא אומר בנימה מתגרה, "אני רוצה שהם יקנאו
שזכיתי באספקה של ספריי לניקוי עדשות ונייר אורז לכל החיים."
אני מנתקת את עצמי ממנו, קצת בחוסר רצון. "אז זה כל מה שאני
בשבילך, אופטיקאית? בטח תזרוק אותי ברגע שנשתחרר מהצבא."
אלכס ממלמל משהו בינו לבינו ובסוף אומר: "יום אחד כל הסרקסטיות
הזאת תעבור לך, ואז תביני באיחור מה היה לך מתחת לאף כל
הזמן."

אני לא אומרת כלום אבל יודעת שהוא צודק. תמיד הוא צדק, זאת
הייתה הסיבה שהתאהבתי בו מלכתחילה.

בערב אלכס מתחיל לארגן את ההאמר לקראת הסיור של הלילה.
ברקע אני שומעת את הנהג שבא להחזיר אותי למפקדה, מתחיל לצפצף.
"כפרה", הוא אומר במבטא הרוסי הזה שלו "את יודעת שאין לי חיים
בלעדייך, נכון?"
אני נותנת לו נשיקה על הלחי ומתחילה ללכת. "גם החיים איתי הם
לא משהו בכלל."
רק אחר כך תהיתי אם הוא שמע את המשפט האחרון.

בשש בבוקר הפ"פ נכנסת לחדר שלנו ומבקשת שנגיע בזריזות לרחבת
המסדרים.
אנחנו יוצאים ונוכחים לדעת שכל המפקדה כבר עמדה שם.
המ"פ לא עושה שום הקדמות:
"סיור הלילה של הפלחו"ד עלה על מטען ליד דהריה. כולם נהרגו
במקום.
נעדכן אתכם במהלך היום לגבי מועדי הלוויות, בינתיים אתם יכולים
לחזור לחדרים."

אני קורסת אל האספלט בדממה.
שבע בבוקר. אלכס נגמר לי מהר מדי, לא הספקתי להרגיש אותו
בכלל.
הוא יודע כמה אני מתעצבנת כשהוא משאיר אותי בלעדיו.