אורה בל / שפחתי |
הבטתי רגע בעייניך
עיני הילד הכחולות ,
והכאב ניגר מיתוך פנייך
כגל המיתחנן חזור למצולות.
מבט שקט ותם ניפגש במבטי
צל צילו של איש חזק ,
שוכב ערום , כבול על ריצפתי
אבוד , פצוע , מנותק.
בשתי ידיי אחזקי בחייך
לקחתי את הכול
דמעות קלות זלגו על לחייך
למדת,
למעני צריך ליסבול.
וכשהכול ניגמר
הבטתי רגע בעיינך
מבט ענוג ניפגש במבטי
ראיתי לפתע את הגבר ,
הגבר,
שהפך לשיפחתי...
2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|