יום אחד אגיש לך מתנה קטנה
עטופה בנייר תווים מקומט
תיבה קטנה כקופסת גפרורים
נעולה במפתח סול.
נייר התווים ירשרש כשתיפתח,
המנגינות יסתלסלו כסרטים סביבה,
התיבה הקטנה תיחשף פשוטה
ושותקת.
לא תמצא בתוכה דבר
מלבד פרח קטן מיובש
ועפרון אדום שחודד עד תום.
זהו אוצרי ולך אותו אתן מחר.
פרח קטן שנפתח עד כלות ויבש
ועפרון שעל-כך העיד, כתב ותיקן
בערימות של שירים עד שקצר.
מתנה ילדותית כל-כך
כמו אהבתי,
שהעריצה מרחוק
ורק פעם אחת העזה לגעת
ומיד לברוח,
כבמשחק תופסת או מחבואים
מאחורי הבית,
בין השיחים והמכוניות החונות.
ורק בחושך אשרבט על שביל הכניסה
לב בגיר לבן בין ריבועי הקלאס.
יעברו שם השכנים מחר בדרך לעבודה
ולעולם לא יבינו
שהייתה זו ילדה שגדלה
וליבה המצויר
נמחק.
21.4.2002 |