טל ס. מורגן / ערב, אחד מני רבים |
מה ארשום לך שתבין
שאת תלאות הדרך
עברתי איתך
לידך נסעתי
מבלי שתרגיש
ומה אספר בליל גשם
מה אומר
מה אשיר לך, וקולי
צרוד, ולבי
כואב
יותר מדי פיח יקירי,
יותר מדי אבק.
מעילי שחור
ופניי שרוטות
מה אומר לך ומה
אבטא בקול,
את שמתרוצץ
את שלא נשמע למילים
את שמכאיב לקירות
וקירותיי, שבורים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|