[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הידיים שמרחפות מעל מכונת הכתיבה,
מדפדפות במהירות גם בתווים מעל הפסנתר,
ובוחשות בצבעים כשהמכחול מרקד על הבד.
הידיים מורמות השמיימה, בתפילה אחת לשנה,
ובכל היממה שמוטות הן מבקשות נדבה.
פרושות בתחינה מגלריה לגלריה,
מאולם קונצרטים אחד לאחר,
מנגנות חיש תעלומה  ותרחיש,
מעל דפי נובלה  צהובים, לא יותר
מרגע ענוג וחבוי של רגשות אשם
על נמצא ומצוי.
ואז הידיים עולות מסמנות שחלפה לה שנה
וצל על פניה, עובר כאשמדאי ילד,
בז וחיוך זדוני ממצה, מקצה לקוצים
מקוצים - לקצה של קנה מצחין מאבק שריפה משומש,
כמו בשר מעושן,
כמו קצה הסיגר הלעוס והדביק, של
מפיק של מפיק  של מפיק.
היא עם הידיים מבקשת קצה חוט,
והוא מרסס בנדיבות,
היא תרד לו ואולי תקבל הזדמנות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה פדופילים
רווקים?

כי עוד לא נולדה
האישה "שעשתה
להם את זה."


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/11/01 20:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר גולן-גינזבורג

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה