מעשה ברבי טרפון ורבי בקהאם אשר היו מסובין בקוטב הצפוני.
ויהי בוקר ויהי ערב, וירצה רבי טרפון לסור אל משכבו יען כי
עייף היה מרוב קדושה.
אולם אף על פי כן, אורח היה בביתו והרי לעולם לא יסלק אורח
ממשכנו שהרי היה קדוש מעונה וצדיק עולמים.
אך חרף זאת, היה חייב רבי טרפון תנומה קדושה על מנת שיוכל
להוות אור לגויים גם ביום שלמחרת.
ויטקס רבי טרפון עצה. פתח פיו משובץ הפנינים ואמר:
בוא ואספר לך משל. מעשה שהיה כך היה. מספרים על ראובן שהיה
בעל פונדק ביריחו. ויהי ראובן איש ישר והגון וכו'. ויהי ערב,
ויבוא קבצן אל הפונדק. וייכמר ליבו של האיש על הקבצן יען כי
היה עני מאוד, ויציע לו מיטה חמה ללילה. ויהי ערב ויהי בוקר
יום אחד, ויקיץ ראובן את הקבצן משנתו. ויאמר לו הקבצן בקול
ענות חלושה: איש רחום וחנון אתה. אנא, הב לי ארוחה חמה, יען
כי חסר אני בזוזים, ואצא לדרכי. ויענה האיש לבקשתו של הקבצן,
יען כי היה צדיק גדול ויתן לו ארוחה חמה ובה כל טוב. ויאכל
הקבצן וישתה, ויאכל וישתה, וישתה ויאכל ויסיים בקול תרועה
גדול. ויאמר הקבצן אל האיש: עייף אני עד מאוד. אנא רחם על
ישות עלובה שכמותי והרשה לי להישאר רק לעוד לילה אחד.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, ושלישי, ורביעי, וחמישי, ושישי,
ושבת, ויעבור חודש, ושנה, ושנתיים, ויכול היה הסיפור להימשך
עוד שנים, אילולא פונדקו של ראובן לא היה נוחל מפלה חדה, יען
כי אף בריה לא אוותה לשהות במחיצת הקבצן אשר ריחו ניכר ברחבי
המקום. חשוב חשב ראובן כיצד יוכל להיפטר מן הישות, אך לא מצא
כל דרך, ועד היום ממשיך הוא וחושב.
ויקשה רבי בקהאם קושיה על רבי טרפון: הו רבי, וכי מה הוא
הנמשל מסיפור מרתק זה?
ויענה רבי טרפון בשלווה אלוהית: עוף מהבית שלי יא זבל!
וישן רבי טרפון באותו הלילה שנת ישרים.