מעשה ברבי טרפון ורבי חסיה אשר היו מסובין בשינקין. וידברו הם
על נושאים ברומו של עולם.ויעז רבי חסיה להפר את סדר השיחה
המקודש ויאמר: סובל אני ממיחושים.
ויעתר רבי טרפון למחול לרבי חסיה על הפרת סדר השיחה, יען כי
היה קדוש רבי טרפון מכל חיית היבשה, ויאמר: מכיר אני חיות
רבות בעלות מחושים, הפרפר, החילזון, המקק ועוד ומעולם לא נראה
לי שהן סובלות מכך.
ויבן רבי חסיה כי רבי טרפון ניסה להריץ דאחקה ולא יצליח ויצחק
צחוק מעושה: חה חה.
ויבן רבי טרפון כי לא תצליח לו הדאחקה וימהר לשנות נושא:
והיכן תרגיש במיחושים?
ויען רבי חסיה: ראשי דואב ובטני דוחקת, ומצבי בכי רע. היש
לרבי עיצה חכמה לתת לאדם נחות שכמותי?
ויען רבי טרפון, אשר טוב ליבו לא נתן לו מנוח: אינך נחות, רעי
הנכבד, כי אם אני רם מעלה. ובאשר לשאלתך, הרשה לי לענות לך
במעשיה חכמה אשר שמעתי בעת מסעותיי ברחבי דיזנגוף.
מעשה שהיה כך היה: איש היה בארץ גוץ. זבדיאל שמו.
ויהיה זבדיאל איש ישר והגון כל ימי חייו. ויהי יום שלישי,
ויחלה האיש עד למאוד. ויחוש האיש במיחושים רבים עד כי לא יכל
להזיז את האצבע הקטנה מרוב מיחושים. ויעברו הימים ויבקש האיש
לשים קץ לחייו. וישלך ה' מלאך אל האיש ויאמר לו: שמעתני כי
סובל אתה עד למאוד ממיחושיך. ויען האיש כי נכון הדבר. וירחם
המלאך על האיש כי היה ישר וצדיק מאין כמותו, ויתן לו אקמול.