פנסים כחולים מהבהבים ברחובות, את
עוצמת עיניים.
כשחלונות ראווה שבורים מעטרים חנויות, את
מושחת שפתיים באודם כהה.
אופניים רופפים צועקים סכנה, השכנה
מלמטה שולחת תפוח מורעל
ולך זה טעים.
לאט לאט זורם בך מוות
נבטי שיתוק מתחילים ללבלב
זה לא כואב.
מעיל לבן מלכותי מתהדר בך, אריסטוקרטית
מתיימרת
ופחדים מפוזרים על עלי שלכת נושרים
ממך ואלייך
- מבשרים
את מה שמומר ממתק שפתייך, השכן
מלמעלה שולח צעצועים חסרי רחמים
ולך זה נעים.
לאט לאט זורמת בך ההבנה
שגם הרגש האפל ביותר ניזון מהלב
זה לא כואב.
בתחתית הרחוב לילה בלי ירח
משתקף בשלולית, משתנק ועוזב
זה כואב. |
