התגלות

הבזק אור, כל כך בהיר, מעוור, שהכל נהיה מהר מאוד חשוך, שחור.
בתוך השחור מופיעים צבעים, לא ברור לך איזה בידיוק, הכל
מעורבב, רואה לא רואה. ושקט, האם זה שקט אמיתי? האם הוא יכול
להיות כל כך טהור?  תוהה.
מה זה? איפה אני?
החשכה מתפזרת, או כך נדמה לפחות, אולי פשוט העניים מתרגלות ללא
לראות, רואה או מדמיין? מי אתה?
היד נעה לפנים, נוגע לא נוגע, חש אך לא בידיוק בטוח בממשיות
התחושה.
מנסה להביט מסביב, לזהות משהו לא הזוי, הגיוני.
חשוך או מואר? חם או קר? מה לעזאזל ?!

בום!! אאו, מה לעזאזל? החדר שלי, הרצפה, כנראה נפלתי... חלום?
מוזר מידיי.
רטוב מזעה, מה השעה? 5 בבוקר, לא, אני כבר לא אוכל להירדם.
מקלחת.
המים זורמים, חמים מידיי, מכוון, עכשיו פשוט מושלם. כל טיפה
פוגעת במקום המיועד לה, שוטפת, מחליקה על העור הרך, אל עבר
הביוב. יעוד כל כך קצר, כל כך חסר משמעות.
חסר משמעות?? האומנם?
מגבת, קרם גילוח, סכין גילוח, מגבת. בגדים.
מה השעה? 6 בבוקר.

אני סוגר את העניים, מנסה להיזכר בחלום, מה זה אמור היה להיות?

הבזק אור, מרחף בלא כלום, ערפל, דמות, צללית, אשליה?
איפה אני? מי אתה?
"אתה שואל את השאלות הלא נכונות"
"אני? מה? מי אתה? איזה שאלות? "

הכל שחור בלבול, הטלפון מצלצל...
"היי מותק, לא לא, כבר קמתי.. כן אני זוכר שביקשתי שתעירי
אותי, זה בסדר כבר קמתי.. גם אני אותך"

כאב ראש, אוקיי מה אני צריך לעשות עכשיו? עבודה, לקפוץ לרונה
ו... היה עוד משהו... חלב, לקנות חלב..

2 בלילה, העייפות ציירה לי עיגולים מתחת לעניים, הגוף נוחת על
המיטה, עניים, עצומות כבר, הנשימות נהיות איטיות וכבדות יותר,
סוף סוף, מנוח, שלווה, שקט.
שקט? הכל שחור, שחור מידיי, שחור? או אוליי לבן? צבעים...
ירוק? אדום? סגול? לא.. שחור, או אולי לבן.
"אתה שואל את השאלות הלא נכונות"
"מה אני אמור לשאול? מי אתה?"

דמות לבנה ניצבת, מה זה? כנפיים? אני לא רואה...
"אלוהים?"
"אתה שואל את השאלות הלא נכונות"
מה אני שואל? אני שואל עליו, הוא לא רוצה שאני אשאל עליו, מה
אני אמור לשאול? עליי?
"למה נגלית דווקא אליי?"
חיוך, נדמה לי שאני רואה חיוך, הוא מחייך אליי?

7 בבוקר השעון המעורר מצלצל...
אני מתעורר... בלבול, תהייה, למה הוא נגלה דווקא אליי? יש לו
תוכנית בישבילי.. מה אני צריך לעשות?
מה לשאול? מה הן השאלות הנכונות?
אני יושב במשרד, בוהה בנקודה בלתי נראית באוויר, לא מסוגל
לעשות כלום ממה שמוטל עליי. גשם, הגשם הראשון החורף. ערב מתגנב
לאט לאט, בלי שאשים לב, חשוך. בוהה באויר.. חושב לא חושב, חולם
בהקיץ.

הבזק אור.. הכל לבן.. כן כן לבן.. הוא מביט בי, מבט כל כך
עוצמתי, אני כמעט שיכול לשמוע אותו שותק, מבטו חודר לתוכי,
ערום, אני ערום, הוא מחייך.
אני מביט בו , הוא מחכה, אני מהסס, שזה לא יהיה פלצני מידיי...
מה... מה ה....

"מה היעוד שלי?"

שקט, הכל נעלם, אני בוהה בנקודה בלתי נראית באוויר, חולם
בהקיץ, מה השעה?  12 בלילה, אני קם והולך הביתה.