אבי שיחייה עוד שנים רבות ומאושרות, איש צדיק ושומר חוק הוא.
אינו מוכן לקבל שום עוולה ולעבור עלייה בשקט לסדר היום.
מעשה שהיה כך היה: לימים לאבי הייתה מכונית מסוג: "סוסיתא"
שהיו חביבות על הגמלים כקינוח לאחר הארוחה. יום אחד בצהריי
היום מאס אבי במכונית והחליט לרכוש רכב מסוג אחר, טרי יותר
וכמובן מהיר יותר, יען כי רוכבי אופניים היו עוקפים אותו
והדבר לא מצא חן בעיניו.
התייעץ אבי עם מומחי הרכב מסביבתו הקרובה והומלץ לו לקנות
"פרד" מהסוג הברזלי שאינה אכילה ע"י גמלים ומזג האוויר גורם
לה רק חלודה ולא יותר מזה.
הלך אבי שמח וטוב לב אל המגרש בו מוכרים רכבים משומשים אך
חדשים, החנה את רכבו הישן כששלט מרהיב עין ביופיו על שמשתו
ועליו חרוטה מלה אחת אבל חזקה: "למכירה".
חזר אבי מדושן עונג לביתו מצפה להודעה כי רכבו החליף בעלים
והוא יוכל מעתה לגלוש גלגלי-חופשי בנתיבי ישראל במכונית יד
שנייה ברזלית ומשובחת.
כפי שחזו לו גדולי המוכרים במגרש, כעבור שבוע נמכרה המכונית,
לאחר משא ומתן קצר. נלחצו ידיים, הורמו כוסיות של מים ואיש
איש פנה לביתו לחגוג את האירוע המשמח.
חודשיים או שישים יום עברו, לא זכור לי כמה בדיוק מחמת
שנולדתי בגיל צעיר ולא הספיקותי לגדול מספיק עד לאותו אירוע
היסטורי במשפחתנו ואבי מקבל דו"ח על חנייה בלתי מתקבלת על
הדעת ליד מדרכה מסורתית בחיפה.
אבי כטוב ליבו בהגה שמעולם לא היה בחיפה, התעצב על לבו. שחור
על גבי דף שלח הודעה קורעת לב למשטרה ובה בקשה ותחינה שיבדקו
היטב את המקרה החמור ויצאו לעזרו מחמת שלא הוא העבריין לעבירה
הנדונה והרכב המוזכר אינו רכבו.
אצו רצו שליחי המשטרה לברר, תוצאות חקירתם המאמצות הייתה חד
משמעית וכואבת: רכבך הוא אדון יקר, (את היקר אני הוספתי כדי
לרכך את המכה).על כן ואי לכך וכדוגמה לשאר העבריינים עליך
לשלם קנס של 30 לירה במזומן או בכסף חי לקופתנו האוהבת. אבי
שלא היה ידוע כמי שאוהב להתנתק ממצלצליו, כתב מכתבים, בקשות,
הביא המלצות אך הכל היה לשווא. בעל הרכב החדש מיהר בעקבות זה
להעביר את בעלות הרכב על שמו אך "שכח" לשלם את הקנס האמור.
בצר לו החליט אבי לעשות מעשה, לבש את בגדי חמודותיו עלה על
ארבעה אוטובוסים שילם כ80- לירות וחזר לפנות ערב קורן מחדווה
וגיל.
"עשיתי זאת" בישר בקול צוהל וכולו זורח מאור הצדק. "לאחר
ויכוחים נוקבים, הוכחות חותכות והרבה התרפסויות, בוטל הקנס
האיום". הבטנו בו משתאים לנוכח חכמתו כי רבה. רק אמי שתחייה
במקביל אליו, העזה לשאול: "אם היית משלם את הקנס בסך 30
הלירות זה לא היה יוצא זול יותר?" הביט בה אבי נפעם כולו.
"היה יוצא זול יותר" תאי מוחו התרוצצו בראשו וכשחזר אליו צבע
פניו הבריא ולאחר דיונים מעמיקים בינו לבינו, הרעים בקול
בטוח. "אינך מבינה אשה... במקרים כאלה לא חשוב הכסף... העיקר
שהצדק נעשה..." |