אנחנו בברצלונה
מרחפים מעל הבניינים
העיניים אדומות
הראש מסתובב
ועכשיו לראשונה מזה שנתיים
לא כואב לנו הלב

חיכיתי חיכיתי
בכיתי בכיתי
"אכלי כאפות כפי יכולתך"
אבל ברגע הזה במטוס
זה ברור
יש לנו סיפור אהבה מתמשך

יושבים על קפה בכיכר
עדין ורוד בעיניים
מסביב כולם זרים
עד שנחזור לארץ כנען
זה רק בינתיים
אנחנו כמו מהגרים

כמעט לא צעקת
לפעמים רק שתקת
"אכול כאפות כפי יכולתך"
אבל ברגע הזה בכיכר
זה ברור
אני אוהבת אותך

וכשנשוב
תהיה עצוב
תתגעגע למלון אתה יודע.
ואני אחזור אל המרפסת
אשקיף על תל אביב
ואראה בה נוף מגניב...


אבל כרגע
אנחנו
בברצלונה.