|
אנחנו בברצלונה
מרחפים מעל הבניינים
העיניים אדומות
הראש מסתובב
ועכשיו לראשונה מזה שנתיים
לא כואב לנו הלב
חיכיתי חיכיתי
בכיתי בכיתי
"אכלי כאפות כפי יכולתך"
אבל ברגע הזה במטוס
זה ברור
יש לנו סיפור אהבה מתמשך
יושבים על קפה בכיכר
עדין ורוד בעיניים
מסביב כולם זרים
עד שנחזור לארץ כנען
זה רק בינתיים
אנחנו כמו מהגרים
כמעט לא צעקת
לפעמים רק שתקת
"אכול כאפות כפי יכולתך"
אבל ברגע הזה בכיכר
זה ברור
אני אוהבת אותך
וכשנשוב
תהיה עצוב
תתגעגע למלון אתה יודע.
ואני אחזור אל המרפסת
אשקיף על תל אביב
ואראה בה נוף מגניב...
אבל כרגע
אנחנו
בברצלונה. |
|
|
סתם ככה,
לעמוד מול
הטיפות הקרות
ששוכבות בנחת על
העלה ומתנדנדות
ברוח
ולקנא...
מארב 60 ואדי
סלוקי, 22
באפריל 1998
כיתת נ"חל מוצנח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.