|
אנחנו בברצלונה
מרחפים מעל הבניינים
העיניים אדומות
הראש מסתובב
ועכשיו לראשונה מזה שנתיים
לא כואב לנו הלב
חיכיתי חיכיתי
בכיתי בכיתי
"אכלי כאפות כפי יכולתך"
אבל ברגע הזה במטוס
זה ברור
יש לנו סיפור אהבה מתמשך
יושבים על קפה בכיכר
עדין ורוד בעיניים
מסביב כולם זרים
עד שנחזור לארץ כנען
זה רק בינתיים
אנחנו כמו מהגרים
כמעט לא צעקת
לפעמים רק שתקת
"אכול כאפות כפי יכולתך"
אבל ברגע הזה בכיכר
זה ברור
אני אוהבת אותך
וכשנשוב
תהיה עצוב
תתגעגע למלון אתה יודע.
ואני אחזור אל המרפסת
אשקיף על תל אביב
ואראה בה נוף מגניב...
אבל כרגע
אנחנו
בברצלונה. |
|
|
הכי טוב לדבר
באינטרנט עם
אנשים שלא
מכירים אותך
כי ככה אתה יכול
להגיד שאמא שלך
זונה ואין לך
כסף בבית ושמכים
אותך בבית ואתה
גר בשכונת מצוקה
ואז להוסיף
כבדרך אגב שאתה
בן 16 פרופסור
לביוכימיה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.