אני שוכב פה
בארגז מתחת לאדמה
עוד מעט יעלה למעלה
כי כבר נשמתי את נשימתי האחרונה

חושב על מי שכבר לא אזכה להיות
חושב על החיים שלא ישובו
שנגמרו לפני שהתחילו
חושב על הוריי שלא מפסיקים לבכות
איך נלקח השמחה, איך הם איבדו את התקווה
אחי הקטן שלא מבין מה קרה
וצועק לי: "איך אותי עזבת"?
אחותי שעומדת קפואה במקום ומביטה ולא יכולה לזוז
את החברה שאיבדה אהבה
שמשהו נלקח ממנה, נשבר בתוכה
לא אהיה זה שאחבק אותה ויגן עלייה מכול האחרים
החברים שאיבדו חלק מהחיים
היינו כמו אחים, עכשיו אין עם מי לדבר
רוצים להתעורר מהחלום הבלהות
לא רוצים להבין
לא להאמין שרק לפני יומיים הינו יושבים , צוחקים
מדברים על העתיד שמחכה רק לנו
על החיים שרק התחלנו

אבל אני ..

כבר לא ארגיש אהבה
אף אחת לא תגיד לי "כמה אני אוהבת אותך"
חוויה לא אחווה יותר
מטרות כבר יציב
כבר בעולם לא יטייל
לא יראה מקומות שתמיד רציתי לבקר
בילויים עם חברים אחמיץ כול סופ"ש
תשוקה כבר לא יידע
את הוריי כבר לא אחבק
כבר לצד אחותי מתחתנת לא אעמוד
לא יראה את אחי גדל
עתיד לא אבנה לי

לא ירגיש יותר
לא ישמע
לא יחשוב
לא אגלה
לא יהיה יותר

למה זה קרה דווקא לי?
למישהו שם יש תשובה?
יש לי עוד דרך ארוכה לעבור
דרכים שלא ידעתי

אז תחיו
תרגישו
תאהבו
אל תוותרו לעולם
ותמשיכו הלאה
ואף פעם אל תשכחו
אותי