אריאל אפשטיין / שלום שוב, רגבים |
משנרצחה תשוקתי,
כאפרסק שהבשיל
יתר על המידה (ולא נקטף)
והוא מוטל אל הארץ,
מעיו מתבוססים בדמו,
נותרתי
נתון לחסדי המכניקה הקלסית,
מטוטלת באורלוגין נושן
בארונו של אדם
ששמו כשמי;
ואף שאני עתידו
והוא עברי,
הוא מאחסן אותי
ואני מביט אליו בהערצה,
ונזר ראשו הזהוב
מכה אותי בסנוורים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|