ללב,
מחשבות משלו ורצונות משלו,
מטרות משלו ויעדים משלו,
הוא אנוכי ואגואיסט.

הראש אומר לו שנמאס
והוא שם עליו עוד פס.
הגוף לוחש "אני חלש"
והוא ממשיך ללא חשש.

הוא הולך עד הקצה,
אולי בסוף הדרך-
יקבל את מה שהוא כל כך רוצה.

אבל בסוף הדרך כבר הכל קרס
הראש, הגוף
הוא כל כך כעס,
כעס על עצמו, על יהירותו
עכשיו הוא לבדו.

עכשיו הוא מבין..
הראש באמת צדק,
זה באמת היה לא הגיוני.
וגם הגוף צדק כל כך,
הכאב כבד, מחליש וכוחני.

הוא היה בטוח שיצליח להוכיח
להוכיח לכולם,
אבל הוא כבר וויתר,
וויתר על האהבה,
עליה ועל כל הצרות שהיא מביאה..

אבל זה כבר לא עוזר
לב שבור אי אפשר למחזר...