[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה בן ציון
/
סדר פסח בבית חולים

בחדר החולים במחלקה לניתוחי חזה ולב הכל מואר ואווירת החג
מסביב. משהו בריחות, בצבע האור, אולי החליפו חלק מנורות הנאון
במנורות הלוגן, רק לחג, ריח המרק, הדג הממולא, לא משנה שלמעלה
ממחצית תושבי המדינה הם מה שקוראים יוצאי אסיה ואפריקה או
כאלה שנשארו פה דורות רבים, בבתי החולים שבהם רוב המאושפזים
הם כאלה, ובוודאי הטבחים ושוליותיהם, התפריט הוא מזרח אירופי,
גפלטא פיש, קניידלעך במרק שבושל בוודאי עם חמישה גזרים לעוף,
קישואים ועלי סלרי שנמסו בבישול הממושך והותירו שובל של
חמיצות בטעם המרק, הלא הוא הג'ואיש פניצילין.
הצורך בפניצילין או קוטלי חיידקים בשיטות שונות הוא שהשארנו
שם לסדר פסח אחרי שהגענו בפורים. השולחן בחדר ערוך, מעטים
החולים שנשארו שכן המחלקה רוקנה וכל אחד שהחלים מעט נשלח מהר
שלא ייפגש חלילה עם איזה מזיק אוניברסלי והנ"ל יחליט להשאירו
שם עד שבועות.
מכיוון שכך, ברור גם למה לא הבאנו כלים מהבית והמפה הלבנה
הייתה חדשה מן החנות, אך למרות הכל בגדי החג של הילדים ושלנו
והחלוק החדש של אבא בהחלט הוסיפו לאווירה החגיגית. וזה שלא
היינו צריכים לשתות יין אלא רק מיץ ענבים אפשר לנו להיות ערים
לאורך זמן.
לחשוב על זה שהפעם לא אני זו שהגיעה שפוכה לשולחן הסדר, כבר
הרנין את לבי, ואף לא איש מבני משפחתי ירד על הגפילטע פיש שלי
שלא דומה לא לזה של אמא שלי ולא לזה של חמותי שהכינה דגים
לחג, אך מכיוון שאת רוב ימיה בילתה בשוק והיא מה שקוראים
יוצאי אסיה, נהגה לטחון את הדג והוסיפה עלי סלרי וקמח מצה
ובישלה בתוספת תפוחי אדמה וגזר, וזאת לאחר ששלפה מן המים
הרותחים את אידרות הדג שבושלו היטב.
למען האמת זה הגפילטע פיש הטעים ביותר שפגשתי.
הפעם ליל הסדר, עם רופא תורן ליד השולחן, החזיר אותי לימים
שלפני החג, בזמנים אחרים, שבהם נהגתי לעזור במכירת פטרוזיליה,
סלרי ושאר ירקות למרק בשוק הכרמל בתל אביב, כשלידי יושב ד"ר
האמר, רופא המשפחה שניהל מחלקה ברמב"ם ועסק בראומטולוגיה. הוא
היה פולני. נמוך קומה ומוצק, תמיד בחליפה טובה כהה וחולצה
לבנה. גולגלתו הגלויה הבריקה למרחוק, שפתיו אדומות כשזו
התחתונה בולטת מעט, ועיניו הכחולות בעלות המבט העז והשקט
הקרינו סביבו מין סמכות שנבעה מאותם אמת ויושר פנימי,
והתבוננות בכל המורכבות הזו הרי שכשמו כן הוא פטיש = האמר.
הוא ישב לידי, ארז פטרוזיליה לצרורות, והביט במבט אוהב באותה
כורדית בת גילו, שלבשה שתי חצאיות שביניהן סינר עם כיס גדול
שתפרה לה משאריות של בדים ושימש כקופה של הדוכן שלה.
לשם הייתה מכניסה את התמורה ממכירת זרי פטרוזיליה, סלרי, מנה
ירקות - שהכינה במיוחד למרק לאשכנזים הייתה אומרת, שני גזרים,
שני קישואים, רבע ראש סלרי עם מעט עלים, חצי שורש, חתיכת דלעת
וחצי קולרבי, כולם עטופים בנייר עיתון. ראשה עטוף בשתי מטפחות
ראש, אחת קשורה מאחור מתחת לשתי צמותיה הארוכות ששיבה זרקה
בהן, והשנייה קשורה בקשירה רשלנית לפנים.
זו הייתה אהבה. כשפגשתי אותו שם הם כבר הכירו שנים רבות,
כשעוד הייתה ירקנית צעירה, תמיד בהיריון ותינוק מתחת לדוכן
שלה. יום אחד קנה ירקות עבור בני ביתו - אשתו החולנית ובנו
היחיד.
זה היה ביום חמישי היום הקבוע שלו לקניות בשוק, כששמע אותה
משתעלת והזמין אותה אליו הביתה לטיפול. היא הגיעה ביום ראשון,
יום שאין בו שוק, בערב לרחוב אחד העם ליד הבימה, לדירתו
הקטנה, מאלה של תל אביב הישנה, שני חדרים ומטבח. ישבה בחדרו
על טבורט, שרפרף עץ נמוך. כשנכנס לחדר הבינה שאותו הייתה
צריכה לפגוש אי שם בשנות העשרים בהרי כורדיסטן. והוא, שידע
קודם מה אמורה אישה זו להיות עבורו, שמח לגעת בה, לבדוק את
נשמתה, להקיש כמנהג הרופאים על גבה, ולעסות מעט את גווה
הדווי. מעבר לכך מגע לא היה שם. ומאז שנים רבות ייחלו שניהם
לימי חמישי, ימי השוק שלו, ולאיזו שפעת שלה או למי מילדיה.
שיבוא ויבדוק. תשעה היו לה, כך שהתראו רבות.
כשהיה מגיע לביתה בכל פעם בחדר שכור אחר, חצי מטבח עם פתלייה
ומאוחר יותר פרימוס ובהמשך כיריים של גז, ראה את ספרי הקודש
שלה, גמרא, ש"ס, ספר הזוהר והוא, שנטש את הדת והלך ללמוד
לימודים חילוניים, חזר אל ימי נעוריו והם נהגו לשוחח על הכתוב
שם בספריה.
ידענית גדולה הייתה ומפגשיהם היו לימוד בחברותא.
בעלה שלא חשד בכלום הניח להם. הוא חשב שטוב שיהיה רופא בבית,
וכך שנים רבות נהגו להיפגש בימי חמישי קבוע, ואם החסיר יום
דאגה לשלוח אחד מילדיה עם מנה ירקות לביתו, שיברר מה שלומו.
ואם לא ראה אותה בשוק הזדרז לביתה שמא חלתה; עם תיק הרופא היה
עושה זאת.
הייתה ביניהם עסקת חליפין - פניצילין תמורת פטרוזיליה.
כשיצא לגמלאות נהג לבוא בימי שישי ובערבי חג ולעזור לה, לשבת
לידה, לחוש את נשמתה והיא, שכמעט לא החליפה איתו מילה, עמדה
שם על דרגש העץ ומכרה את הסחורה, לקחה כסף ונתנה עודף, ואני
שלא גדלתי אל תוך מערכת היחסים הזו ישבתי שם בשוק לידו,
מתבוננת בזקיפותה המיוחדת, שבאותם ימים נראתה לי ענקית, למרות
קומתה הנמוכה.
חלפו שנים, היא כבר לא מכרה מנה ירקות. בעלה הלך לעולמו זה
מכבר, בניה עמדו שם בדוכן. והוא היה מגיע מדי יום חמישי ושואל
לשלומה. לפעמים, כשרופא קופת חולים לא הצליח לעזור לה, הייתי
לוקחת אותה אליו, לאותה דירה ברח' אחד העם, ועל אותו שרפרף
הייתה יושבת והוא מולה ומשוחחים, ותמיד הביאה איתה לביקור
פטרוזיליה וירקות אחרים מן הגינה שלה.
תמיד אחרי הביקור הייתה מחלימה, אולי נהג לתת לה פניצילין.
יום אחד נודע לה שלקה בשבץ מוחי, איבד זיכרון. היא נסעה אליו
לבית חולים בלפור, והייתה האדם היחיד שזיהה.
שאלה "אתה מכיר אותי?"
והוא, שהדיבור ניטל ממנו, הביט בה באותו מבט פטישי שבעיניו
הכחולות והנהן בראשו.
שנה לאחר מותו גם היא הלכה לעולמה. באותו חדר, באותו בית
חולים, שבץ מוחי גם היא.
ופה בבית החולים, ליד שולחן הסדר, כשכולנו אפופים באדי
פניצילין מאפולות, ממרק ומכל דבר אחר שתפקידו למגר חיידקים,
מארחים רופא תורן ובא לי שתהיה לי גם מין עסקת חליפין כזו -
ניתוח לב תמורת קימוטו.


מאיה בן ציון
19.3.1995







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הניצחון הטוב
ביותר הוא
השלום


רב חובל מוטס


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/1/07 11:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה בן ציון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה