מחר זה יגמר וכולנו נתחיל להנות מהעסקה עם הרפובליקה. הבטיח
וקיים. בחיים אני לא אנסה לעבוד על הרני הזה. אבירם שהיה לפני
ניסה לתחמן אותו ועכשיו הוא מנהל חברת אופנה. "אצלי הסכם זה
הסכם ומי שמנסה עלי תרגילים מלוכלכים שילך לחפש את עתידו בשטח
אחר" . האמת היא שאם רני היה רוצה להתנקם בו, אבירם היה יורד
מהארץ או נהיה עובד שכיר בהנהלת חשבונות איפושהו. שאלתי אותו
איך זה שהסיפור לא דלף בעולם העסקים והוא אמר לי שהוא לא נוטר
טינה ולא נוטר מוסר של אף אחד ובסך הכל כולם זונות שמה
שמעניין אותם זה סיכום הרבעון וכמה יוצא להם בסוף השנה. זה
וויכוח ישן בנינו. הוא טוען שזה הכל כסף ושאף אחד לא עובד
בשביל ציונות וכולם דואגים רק לתחת שלהם ואני טוען שבסופו של
דבר אנחנו מפרנסים מאות אנשים ומביאים הרבה כסף   זר למדינה.
"את הסיפור הזה אתה יכול לספר לקיבוצניקית שלי שחיה בעבר ועד
היום בטוחה שאנחנו פה בשביל הציונות ושיש אחריות הדדית וכל
זה, והלוואי וזה היה ככה." ואז הוא מצביע לי על פועל רומני
שמנקה את המשרדים ומקבל שכר מינימום לפי שעה ואומר: "הנה
החסכון שלך, בנאדם שאתה לא מכיר שמרוויח גרושים מחברת הנקיון,
שאין לך שום אחריות כלפיו, שמצידך יכול להתפגר מחר בבוקר,
שיכול אם הוא חכם לגנוב לך חצי מהסודות הבטחוניים שלך אבל מה
שמעניין אותך באמת זה שאתה חוסך את כאב הראש וההנהלה שכרוכה
בהעסקה שלו וזה שזה עולה לך חצי ממה שהית משלם עם הית מעסיק
אנשי נקיון ישראלים ששיכים לחברה". מילה של רני זו מילה.
הבטיח להביא את החתימה באוקטובר והביא אותה כמו גדול. הבעיה
עם כל הסוכנים, המרגלים לשעבר האלה, שאתה צריך למצוא דרכים
יצירתיות כדי לממן את הפעילות שלהם ולא כולם אמינים. פעם
ביקשתי ממנו דו"ח הוצאות כדי שאני אוכל להגיש משהו
לדירקטוריון אז הוא שאל אותי אם אני באמת רוצה לדעת. זה היה
בעיסקה קטנה יחסית, משהו בסביבות ארבעים מליון. אמרתי שבהחלט
אני דורש לדעת ושבשביל זה אני פה ע"מ לנהל את העסק ולהגיש
דוחות לדירקטוריון כדי לקבל אישורים. רני מסתכל לי בעיניים
כאילו הוא מביט דרכי ואומר לי: "שמע בחור צעיר אני מוכן לוותר
על כל העסק הזה ולעבור מחר למתחרים אבל אני אעשה איתך עסק.
אני ארשום על נייר רגיל, בעיפרון, את כל ההוצאות שלי בחודש
האחרון ואתה תחליט מה אתה רוצה לדעת מכל זה ואם אתה רוצה שאני
אגיש לך את זה בדו"ח רישמי שיהיח לך מה להראות לדירקטוריון."
הסכמתי כי רציתי להבין איך העסק הזה עובד ולאן הולך כל הכסף.
רני לקח מהמדפסת דף פוליו רשם עליו בעפרון רשימה ארוכה והגיש
לי. זו היתה רשימה ארוכה של טיסות, בתי מלון יקרים, מתנות
יקרות, בתי זונות, בארים ותשלומי שוחד, המון שוחד. שוחד
לפוליטיקאים, אנשי צבא, פקידים בכירים למי לא. "בבקשה" הוא
אומר לי "אין שום בעיה, אני אשב לי על המחשב ואכתוב דו"ח רשמי
ואצרף כמה קבלות של מתנות לדוגמא כי אני לא שומר קבלות מבתי
זונות ודברים כאלה ואתה תוכל להגיש את זה לחבורת הגנרלים
לשעבר ולעורכי הדין היקרנים שגם הם יושבים שם ובטח ממש רוצים
שידעו שהם יודעים איך עובד העולם התחרותי של סוחרי הנשק כי עד
היום הם היו בטוחים שמעדיפים אותנו בגלל הטכנולוגיה הנהדרת
שלנו". הוא יכול להיות סרקסטי כשהוא רוצה. לקחתי את דף הפוליו
והכנסתי ישר לתוך מגרסת הנייר והבטתי בה עד שהיתי בטוח שהדף
היחיד הזה הפך לסרטים דקים דקים ממה שיכול היה להיות מסמך
שירשיע המון אנשים וידפוק את כל השיטה. ביקשתי ממנו אז, אם
אנחנו כבר מדברים בגילוי לב, שיספר לי מה קרה עם אבירם והוא
אמר לי שהוא לא אוהב לדבר על זה אבל מכיוון שהוא רואה שאני
במצב רוח של לימודים אז הוא יספר לי בראשי פרקים מפני שהוא
מקווה שהסיפור הזה יתרום ליחסים ההרמוניים בנינו בעתיד. היה
סיכום בינו לבין אבירם על גובה הבונוס שישולם לו לאחר עסקה
מסוימת שהוא עשה באמל"ט אבל לאחר שכל העסק היה חתום וגמור
התחילו כל מיני בעיות ודחיות בתשלומים. רני פונה לאבירם ושאל
מה קורה והמנכ"ל אומר לו שיש בעיות בחשבונות ושהדירקטוריון לא
מאשר ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים. רני אומר לו או קיי
,הולך הביתה ואבירם חושב שהוא יצא מזה והצליח לחתוך כמה מאות
אלפים מהבונוס. הכל נראה בסדר כשפתאום ממשרד ההגנה של אותה
מדינה מודיעים שהם משעים את העסקה עד לברור נוסף שיערך עם
האמריקאים שמאוד מתנגדים לעסקה ושהם רוצים לשקול את כל העניין
מחדש. התחילו טלפונים לכל הכוונים וכל מיני אנשים ממשרד
הביטחון וממשרד החוץ ניסו להתערב אבל שום דבר לא עזר. אבירם
מתקשר לרני שלא מחזיר טלפונים ונכנס לפאניקה כי עיתונאים
התחילו להתקשר והיה חשש למפולת רצינית במניה וכל העסק התחיל
להיות מאוד לא נעים. הסוף היה שהיו"ר בכבודו ובעצמו נפגש עם
רני שמוחל על כבודו ותמורת בונוס שמן נוסף פותר את הבעיה וגם
מכניס חברה אמריקאית כקבלן משנה ושותף איסטראטגי וכולם הולכים
הביתה עשירים ומאושרים חוץ מאבירם שמקבל מכתב המלצה מהיו"ר
ועובר לענף הג'ינס. אם הבנתי נכון, אז כל זה לא היה קורה אם
אבירם לא היה מנסה להיות אובר חוכם ולמעול באמונו של רני.
"לעולם אל תשכח" אומר לי רני בסוף הסיפור "אפילו בבתי הזונות
ההכי מלוכלכים ישנם חוקים וכללים וזה כולל את הבית זונות שלנו
סוחרי הנשק. לכלכת, תפסו אותך, לך חפש את החברים שלך. אצל
אסקובר והחברים שלו טיפוס כמו אבירם היה נעלם במעמקי הג'ונגל
או נהרג ברחוב ע"י ילד בן ארבע עשרה עם קלצ'ניקוב. אצלנו
בחברה מסודרת שכולם מכירים את כולם הוא הלך לשחק עם ג'ינס".
גמרתי סגן אלוף בחיל הקשר הנדסת אלקטרוניקה בטכניון תואר שני
במינהל עסקים באמ איי טי והתקדמתי יפה. ההורים סימנו לי את
הדרך כבר כשהייתי בתיכון והיה ברור להם שיש לי כשרון במקצועות
הריאליים. עזוב אותך מטייס וגולני הם אמרו לי,לך על קשר או
מודיעין, שם תקבל את ההכשרה לקראת ניהול בחברות הביטחוניות או
חברות הטכנולוגיה העילית. וואלה הגעתי. כשאבירם עף, מהר מאוד
הצלחתי עם קצת דיבורים וקשרים להתברג לעמדת המנכ"ל, מאז אני
קורע את התחת. לא שאכפת לי, ממילא הבית שלי זה לא בדיוק בית
שתענוג לחזור אליו. כל הקיטורים האלה, הפגישות שלה עם החברות
המעפנות והדיבורים על תסרוקות מסעדות וחופשות. פעם פגשתי אותה
ואת החברות שלה באיזה בית קפה, הלכתי לשם לסגור משהו בארבע
עיניים עם איזה עתונאי שנקנה ע"י היחצן שלנו. "הנה המנכ"ל
הפרטי שלי" היא מכריזה בקול רם, עושה רושם על החברות
הצ'פצ'ולות שלה. נהייתי סמל סטאטוס נהייתי, "מנכ"ל". כמו
במערכון הישן של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, אני "מנכ"ל" והיא
אשת "מנכ"ל", חתיכת תחת משומש שכמוה. פעם רמזתי שאולי הגיע
הזמן לסגור את הסיפור עם הנישואין האלה וזאתי אומרת מיד :
"אין שום בעיה תעלה לבוידם אתה בטח יודע איפה נמצא   החוט
מאריך" ,הבת זונה סומכת על האבא עורך הדין המפורסם שלה שידאג
לנקות אותי טוב טוב מכל מה שהשגתי בעשרים שנים של קריעת תחת.
שולחת בלשים הכלבה, חושבת שנולדתי אתמול, לא מבינה שמחלקת
האבטחה של רה"ב עולה על כאלה תרגילים באפס זמן. לפני שבוע
מגיע אלי צדוק ואומר לי שהם איתרו זנב גדול על התחת שלי והאם
יש מישהו שמאיים עלי או רוצה לסחוט אותי או משהו כזה. מיד
הבנתי מאיזה כוון הגיעו החבר'ה האלה וביקשתי מצדוק להדביק זנב
על הזנב שזה עיקוב על עיקוב ולנסות ללכוד את העוקבים או לפחות
לראות מהיכן הם הגיעו. צדוק שאל אם אני מוכן לשמש פתיון
וכמובן שהסכמתי. שיחקתי אותה לצדוק כאילו אלה חוקרים עסקיים
מטעם המתחרים על אף שהיה לי ברור שהגברת מנסה לתפוס אותי
מזיין מהצד עם תצלומים והקלטות וכל החרא הרגיל שזו הפרנסה
העיקרית של כל מישרדי החקירות האלה. הרמתי סלולארי לשרונה
וקבעתי איתה פגישה בבית קפה בכיכר המדינה ומשם נסענו למלון דן
וישבנו בלובי. אנחנו יושבים ושותים קפה כשמופיע צדוק במלון,
עושה כאילו שלא מכיר אותנו בכלל ואז מופיעים שני אנשי אבטחה
של המלון ומבקשים בנימוס משני חברה לעזוב את המלון. בחניה
מגלים הבלשים הנחמדים שלה שהמכונית שלהם יושבת על הג'אנטים,
וכל העסק מצולם ןמתועד ע"י האנשים שלנו. צדוק עשה כמה טלפונים
ואחר כך הודיע לי שזה לא המתחרים ולא אנשים מטעם הרפובליקה,
זה בסך הכל אשתי היקרה שמחפשת אותי מסיבות שידועות לי, כאילו
שלא ידעתי. רני אומר שמלחמות זו הפרנסה הטובה ביותר ומי שהולך
להרוויח מכל הבלגן שלי ושל הבתכלבה אלו עורכי הדין שידאגו
לנקות אותנו מהכסף והבית והחסכונות, כמו שאנחנו סוחרי אמצעי
לחימה ומודיעין מנקים מדינות שלאזרחים שלהם אין מה לאכול
מהתקציבים שלהם, רק בגלל האגו המחורבן של המנהיגים שלהם
שמייצרים סכסוכים שבעצם לא נחוצים לאף אחד חוץ מלפוליטיקאים
ולגנרלים שגם הם יודעים לחתוך לעצמם קופונים שמנים. " קח
תשעים ןחמישה אחוז מהסכסוכים בעולם, סכסוך שכנים בבלוק, סכסוך
בין בעל לאשה, סכסוך בין מדינות ותראה שתמיד המבוגרים נלחמים,
הילדים סובלים ועורכי הדין וסוחרי הנשק חותכים לעצמם בונוס."
מחרתיים נסיים את התהליך ורני הזמין אותנו לאסאדו שזו הדרך של
החבר'ה האלה לעשות על האש, בקיבוץ של אשתו השרלילה שנראית
פנטסטי לגילה. "זה יהיה טעים ומעניין. פעם אחת תאכל בשר כמו
שצריך ולא את החרא שאתה רגיל אליו פה מהמסעדות. אה, כן, תביא
איתך גם את שרונה , דאגתי שהעסק יהיה מאובטח, ואתה לא צריך
לפחד מאשתך" ועל זה אני אומר, סרסור נשאר סרסור.