כשנגעו בך אצבעות בריפרוף,
נעת מתפתל כמו הרוח,
השמש תפרה במחטי זהב
גוונים מרהיבים בשמיים שירדו באלכסון
אל חלוקי הנחל שבו עצרנו לאכול צהרים

ראיתי את שערך השחור,
את עינייך,  את הדמעות קפואות,
בזוית העין ראיתי את קו הכאב עם הנחיריים
ואת המאמץ בקמטי הידיים,
גוף זקוף עומד על קצה
בין ערמות עלים צהובים, מחכה,
מצפה לשעת האש.

ככל שעוברים הימים
הפחד שהזדחל לאיטו
תופס עליך חזקה. לא מרפה.
אתה יודע כי טרוף הבשרים,
המחול היפה שמסתיים בעירום
נשאר כאן.  ואתה, שעשית את בחירתך,
ממשיך ללכת בדרך שוממה שפוסעים בה רבים