הרבה מילים,
רק מעט מהן קורצות לי.
כולן בעלות משמעות,
אך כולן-
נעלמות בתוך שיר.

למצוא עוד חלקים,
לכתוב עם זה
שיר. שלפתי את קלפי-
האהבה שלי.
שיחקתי עם החזקים ביותר

אותם הקלפים,
הפכו לבלתי נפרדים,

מהפאזל.

בנחישות וברגישות,
חיברנו שני פאזלים,
בעלי שתי תמונות שונות.
עם אותו החבל,
שדיברתי עליו כבר,
שמזכיר משהו קרוב-
רחוק.

כמו החיבור,
שלא הצלחתי להפריד
בין
אהבה
ומלחמה
שתיהן מפחידות, בלתי יאמנו, מפתיעות,
אינסופיות


הבלתי יאומן- ליאמן ייהפך
וכמו בסיפורים,

חייב להיות טוב.