אפור

מלטף את המקלדת, אין בינינו חיבור,
העצב לא יוצא, במקלטו הוא עצור.
הראה עצמך, קרום עור וגידים,
תתנסח על גבי הדפים הריקים.

לא חוכמה לבקר רק בזמנים קשים,
נראה אותך עכשיו, עכשיו כשנעים.
מגיח תמיד כשמסובך ולבד,
נסה אותי כעת, כשכל החברים ליד.

איך להסביר אותך בדיוק?
ריק בחזה? גרון חנוק?
שנים כבר ביחד, נעלם, שב ובא,
מציב שאלות, מחפש לכל סיבה.

כמו בסינדרום שטוקהולם, אל אף שמוזר,
נהיינו קרובים עם כל יום שעבר.
נעלם לימים לפעמים שבועות,
ופתאום מבקר, מחופש לדמעות.

הו חרוזים עליזים אל תנסו,
אתם פשוט שונים ממנו, אל תכעסו.
או אולי תחרזו על לבד ועל כפור,
ואת כל העולם תצבעו ב