היה קר אתמול. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. בעצם, זה
היה אתמול. קר - קור מהנשמה המפוצלת שלי, שיצא אל עורי. לא
ידעתי מה לבחור, אז המשכתי במצב הנורמאלי שלי: לא-נורמאלי.
כשסוף סוף הבנתי שאני גנב.
לא יכולתי לחשוב בבהירות. בחירה בצד האפל משמעותה חיים של פחד
נטול-פחד. פחד מאיש החוק, חיילים, אנשי ביטחון; כל אחד עם מדים
יפחיד אותי. פחד מהאדם שממנו אני גונב. פחד שאנשים ידעו מי אני
באמת. אבל אין פחד מעצמי. לעשות הכל מבלי לפחד מהנפש שלי. אם
הייתה לי אחת. אבל לא בחרתי באפשרות הזאת. החזרתי את האופניים
שגנבתי. אני לא יכול להמשיך ככה! שמעתם פעם על גנב עם לב טוב?
אני לא.