עירום


אני פוסע במשעול היגון, הארוך
עירום, ועיניים בוחנות אותי ללא הרף
אני מקטין את פסיעותי, קרבן וטרף
אני פוסע בזרדי הקוצים, בנשימת האוח

כמה שתעטוף אותי הדממה, כך גם אזלוג דמע
כמה שאתעטף בבדידותנו, כך גם אטבול בסלע
ומי ימתין לי בקצה המשעול? יגון ופרך,
מי ימתין לי בסוף ייסורי? דמות האב, מתכוננת לטבח

אני פוסע במשעול הזמן, השביל אוחז בקצות רגליי
עיניים בוחנות אותי ללא הרף, צחוק ולעג, מבוכה ומבושיי
עומדים בפני האדון לטבח
הנה הבדיחה האמיתית מסופרת, הלצון הקודח

מי ימתין לי בקצה המשעול? דמויות מן העבר מוחלפות באחרות
ללא צורך, ללא רצון, לללא טעם באלה המלקות,
רק ריקנות סתמית, רק בחילה מבושת בני-אדם
רק בדידות מרצון, מחדווה, מאהבה, חידלון מכל מגע יד אדם!