ענן, שחור, חוצה עכשיו את השמים
ואת, הולכת, והדמעות שבעיניים
חונקות את המילים אשר אמר לך, בקולך
ושוב, נופלת לתהום, והוא הולך...

טעית, פגעת, אבל כבר מאוחר לסלוח
כי יש, דברים, שלעולם לא קל לשכוח
מכרת את נשמתך ואת ליבך, לאחר
מחפשת להשלים את החסר.

ואת, חולפת, כמו הרוח הקרירה, כמו סופה
ואת, מתהלכת, במסווה של אהבה, ודועכת

הוא לא, מצא, את המילים כדי לתאר
ושוב, ברחת, ידעת שאחריך יחזר
אך לא חשבת שלדברים טובים יש סוף
והוא, נתן לאושר לחלוף

ואת, חולפת, כמו הרוח הקרירה, כמו סופה.
ואת, מתהלכת, במסווה של אהבה, ודועכת

הוא חשב שאת הולכת,
את חשבת שהוא ישוב,
קופידון בוכה בשקט
מיואש ממך, וכלום לא הולך
שום דבר כבר לא חשוב

ואת חולפת, כמו הרוח הקרירה, כמו סופה
ואת מתהלכת, וכמו ניצוץ של אהבה, את דועכת.

ציפור קטנה, לוחשת לך שזה עוד לא נגמר
ואת הולכת..