היה לי איש שהכרתי
והוא לא פה יותר.
זה היה מקרה עצוב
של הליכה לאיבוד.
התאבדות, בשפתנו.

על גופתו נבנו כפרים,
נכתבו שירים,
עלו שמיים, ציפורים
ותחת עצמותיו גרו
מאות על אלפי
אנשים.

האיש שלי,
שסחב את משאות כל אנשי המסע
שצעדו איתו
לאט לאט קרס.
גולגלתו נסדקה,
מעומס אין ספור המסכות שעטה על עצמו.
כתפו התפרקה,
כשרטיבות בכי כל האנשים שנזקקו לכתפו
עלתה על גדותיה,
ריככה עצמותיו
והמשיכה הלאה מבלי לשים לב מה גרמה.

יום אחד, כמה צפוי,
הוא נעלם מעין כל.
כנראה בחר בפניה הלא נכונה,
או מעד על השביל התלול.

היה לי איש שהכרתי
והוא לא פה יותר.
זה היה מקרה עצוב
של הליכה לאיבוד.
התאבדות, בשפתנו.

19.8.2001