אני מרגישה איך לאט לאט, עמוק בפנים, אני מוותרת על עלמה. גם
על זיכרונות שאני אף פעם לא מספיקה לשכוח; מלאים בחוף ים
וכינורות, ומיצי פירות בדוכנים קטנים צדדיים. מוותרת על עלמה.
כל יום הלב שלי מתכווץ ומתקווצ'ץ' עוד טיפה יותר ואין לי מה
לעשות עם זה. מה אפשר לעשות עם צימוק של לב. כמה נורא לחשוב
שעם עלמה הייתי כלום והרגשתי גדולה ורק עכשיו כשאני באמת שווה
משהו הכלום קצת ממלא אותי מבפנים.
יש מסביב את כל הפנים האהובות שלי שנאספות לתכלית אחת מסתחררת
ואיפה הפנים של עלמה.
טיפות מטפטפות לי מהשמיים על המחברת והשמיים אפורים, אני
מבריזה ממתמטיקה ופתאום יש לי בראש עלמה. שזה גם 'נשמה'
בספרדית. מוזר כי נדמה שאיכשהו המחשבות עליה נהפכות
לאוטומטיות, הקיבה והלב קצת פחות מתהפכים, כבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.