יש לי פרפרים בראש.
אלה לא סתם פרפרים, אלה פרפרים מיוחדים.
הם וורודים עם נקודות כחולות.
לפרפרים שבראש שלי יש עבודה אחת,
לאכול את תאי המוח שלי.
הם לא אוכלים הרבה בבת אחת, כל פעם עוד חלק ועוד חלק - עד שהכל
יעלם.
חברות שלי חושבות שאני מפגרת, שנולדתי ככה וכלום לא יכול לעזור
לי עכשיו.
ההורים שלי חושבים שזה פסיכולוגי, אבל הם לא ממש מתייחסים
לזה.
אין מה לעשות, רק לחכות שכל הזכרונות יעלמו, שהמוח יאכל.
בינתיים דיי נחמד לי, רק אני והפרפרים
אני שומעת אותם עפים בתוך החלל הריק שהם יוצרים,
שמחים ומאושרים,
ואז גם אני נהיית מאושרת,
אפילו אם אני סובלת,
זה טוב לדעת שאני גורמת למישהו אחר אושר.
אפילו אם הכל ישכח בסוף. |