אתה מתעורר מוקדם בבוקר עם חיוך על הפרצוף רק כדי לגלות ששכחת
את החלון פתוח בדיוק באמצע החורף. פותח את הארון ונקבר תחת
ערמה של בגדים שהיית צריך לסדר עוד מזמן. הולך למקרר ומגלה
שאחותך בדיוק אכלה את שאריות הקורנפלקס האחרונות. מחדר שינה
אמא יוצאת אליך במבט סהרורי.
"בוקר טוב" - היא אומרת - "מזל טוב".
"תודה" אתה משיב, רק כדי לקבל אח"כ מקלחת על איך שאתה ילד
עצלן שלא לומד ולא עובד.
"תמצא עבודה! תעשה עם עצמך משהו! ממני אתה לא תראה יותר
גרוש!"
"טוב אמא...."
אחותך מפתיעה אותך מאחור וכמעט גורמת לך להתקף לב.
"מזל טוב" היא מושיטה לך מתנה בלתי עטופה עם כרטיס ברכה
מקושקש, שבעצם קנית איתה יום לפני.
את המתנה של ההורים קיבלת כבר אתמול, כדי שתתעורר בבוקר
המיוחד הזה עם פיג'מה חדשה.
אתה יוצא מהבית ודורך בתוך שלולית. עמוקה.
ועל חרא.
ומפספס את האוטובוס לאן שזה לא יהיה.
כי היום יום הולדת. היום זה היום המיוחד שלך - היום בו חוקי
מרפי יצאו מכלל שליטה. היום אתה תלבש את החולצה החדשה רק כדי
שאיזה יונה תחרבן לך עליה. היום אתה תפתיע את חברה שלך בעבודה
כדי לגלות שהיא בוגדת בך. זה הקסם הזה שבאוויר ביום ההולדת -
משהו שגורם לך להרגיש בלתי מנוצח. חטא ההיבריס - חטא הגאווה -
זה מה שמשבש לך את כל היום. כי הרי כולם תמיד לימדו אותך
שביום הולדת אתה כל יכול ופתאום אתה מגלה, שלא רק שאתה עוד
אזרח מן השורה, אלא גם אחד שיונה חרבנה עליו.
בדיוק באמצע החולצה.