הערפל היה אמנם צפוף,
אבל בין בקיעים היה ניתן להבחין בעמק הרחב
אשר מתפרס תחת הכביש.
שדות חרושים לצד
שטחי ענק עשובים.
בצדי הכביש פרות דשנות
ועצי שקד בשיא פריחתם.
מבט של מעין השלמה נעוץ בשמש
שכאילו נותנת את הופעתה המשובחת ביותר
לפני ירידתה מהבמה.
אורות שבקעו מבתים עתיקים השקיפו על רוחב היריעה מן העבר
השני,
מתיימרים להחליף את אור השמש.
האדמה הייתה לחה,
עדות לגשם העז שהכה וחדל. וודאי ישוב.

עומד בשורה, אף מבטו שלו השלמה. ובטחון.
מחייך חיוך כאילו כמוס אך החושף טפחיים
חשים כי הכל מביטים בנו ומסיטים ראשינו.
מעניק יד, מניח ידו על מותניי ומפנה את גבו
שוב הוא לא ישוב.
כנראה מחר. כך אמר
חציתי ערים לאורכן ולרוחבן,
נסעתי מן המעיין, דרך הנחל להר,
הבטתי בבטון המתחלף בחלוקי הנחל ההופכים לאבני הבזלת
אך לא היה בכך די.
נאלץ לחזור על דרכי בדד

אין בי כעס.
אין בי מרמור ותסכול.
כל שנותר הוא
עצב.
השלמה עצובה המביטה מתוך בגרות שאינה הולמת את גילי
ללא הסכמות מטופשות בסגנון:
"זהו סדרו של עולם" שמטיפה סבתא
שעוד זוכרת את ימי מלחמת השחרור
כל שאני רוצה הוא שאף אני אוכל בגילה לזכור,
את ימי השלום.
ולמי אני אחייך בבוא היום,
חיוך מלא וישר.
וגם אני אניח את ידי על מותנך
ואלך על המדרכה שבין האדמה
והכל לבוץ אחד היה.