נועם עירון / החולה |
כוחו נעלם ונגמר לאיטו.
מנסה לקום אך אולם יכול לבדו
אך איש לא עוזר ומוציא את בדידותו.
ככל שהזמן עובר, שבוע ושבועיים
והילד שוכב במיטתו עדיין
"זה בטח הסוף" הוא חושב בליבו
"עוד מעט הסבל יעבור בעצמו"
ואין תרופה ואין מרפה
והילד שוכב לבד ומדוכא,
ותרופתו היחידה מידיו רחוקה
כי בליבו הוא רצה להיות לידה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|