ידעתי, כשהסתכלתי עליו, שהוא משקר. הייתה כתובה לו בבירור על
כל הפרצוף כתובת: "אשם!".
ההבעה העוד יותר מטומטמת שלו, שהסגירה אותו אפילו עוד, הייתה
שהוא ידע, שאני יודעת, שהוא משקר לי - ולמרות זאת הוא ניסה
להערים עליי.
בעבר הייתי נאיבית. הו כן, כמה שהייתי נאיבית בעבר. אבל עכשיו
יותר קשה לשטות בי. אני רואה. מישהו אמר לי פעם, שאחרי שאתה
מתוודע לאמת המרה שמישהו שיקר או בגד בך, וזה קורה יותר מפעם
אחת, אתה כבר מחפש באנשים אחרים, חדשים, את התכונות האלו.
ובכן, לא הרגשתי עליונות כלפי הילד, למרות שהוא צעיר ממני
בכמה שנים וקצת טיפש לדעתי - לא משנה. הוא ממש חשב שאקנה את
זה. זה בהתחלה קצת הצחיק אותי מבפנים, ואז כשהוא המשיך לנסות
לשכנע אותי שאאמין לו, זה כבר הפך עצוב ובעיקר מאוד, מאוד
מעצבן. אחרי הכל, ילד בכיתה ז' שמתנהג כמו בכיתה ג' - אכן יכול
להיות מייאש. זה היה מקרה יוצא דופן שבו, פשוט רציתי לטלטלו
בחוזקה ולצעוק עד שיקלוט: "יש לך פוטנציאל, תממש אותו! תממש
אותו!!!" - וזאת על מנת להכניס לראשו, לחדור בין שכבות הקוצים
והג'ל שמחזיק אותם, ולהעביר את המסר שהוא יכול להיות יותר טוב
מזה... לו הייתי עושה זאת הוא לבטח היה מפחד ממני, מתרחק, ואף
מזהיר את חבריו ואחרים מפניי אך בעתיד - הוא היה מודה לי. האם
זה היה הופך אותו
לילד פחות היפראקטיבי? -לא, כנראה שלא. האם זה היה הופך אותו
לפחות מעצבן לסביבה? כן. לפחות נראה לי שכן, אחרת מה הטעם בכל
זה?
בדרך כלל, איני מתרגזת כל כך משטויות של ילדים. אני מניחה
שהסיבות ל"התפרצות" שלי, היו חוסר שינה מהלילה הקודם שגרם ליום
ארוך, מעייף ומייגע וכאב ראש שרק הלך והתעצם...

                                   
...בכל אופן, לא רק שבדרך כלל איני מתרגזת משטויות של ילדים,
במקרים שכן, אני לא עושה דבר בנידון. אולם הפעם... הפעם זה היה
שונה.
לא יודעת למה, אבל זה היה שונה. אז פשוט קמתי יחד עם קרלו
וביחד צעקנו עליו ועל כל החברים הקטנים שלו, שיפסיקו כבר
להשפריץ מים בהסעה (!!!).
ואחר כך, הוא עוד אפילו העז לשקר לי, כשהוא הוציא את הבקבוק
שוב פעם, ורציתי להחרימו רק עד שנגיע לתחנה שלו בביתו. . .