השיחה הסתיימה. הטלפון כבה. הדמעות שנקוו וקיוו, התייבשו,
אולי מרוב בושה.
הג'ינס נפשט, הטרנינג נלבש, היה עדיין לח מחבל הכביסה,
עניין לה את קצה ציפורנה ומצפונה.
פשתה בה תחושה עמומה אך נמהרת. לכאן יותר אני לא חוזרת.
היא חצתה את העיר בריצה מהירה, מתעלמת מהמבטים המשתוממים
שננעצו בה ברוב חוצפה.
מוחה ריק ממחשבות פולשניות.
חוץ מאחת שאולי היה כדאי לה להשתין לפני שנטשה.
רוצי מהר, רוצי מהר, שיננה את המנטרה בקצב הצעדים ולפעמים
בקצב הנשיפה.
חושך על פני רחוב והמדרכות מאיימות להיפער, סדוקות ומטונפות
עד כלימה וחרבה.
מזמינות את ההלך לדרוך בן כמו רשת קורים מרהיבה.
שרוכי נעלה הימנית נפרמו, אבל היא המשיכה לרוץ, סופרת צעדיה
ומאפסת מחדש אחרי כל עשרים צעד.
עד שנתקלה בעובר אורח פלוני, נודף ריח אלכוהול חריף.
כתפה נתקלה בכתפו, גופה הסתובב על צירו פעם אחת, מבטה התערפל,
זרועותיה נשמטו. מועדת על אבן קיימת או דמיונית,
או אולי שדורכת על שרוך בלתי מורגש, השתטחה על המדרכה ולא קמה
ממנה יותר.
את התקהלות הסקרנים, לא היה ניתן למנוע. מישהו צעק: "תזמינו
אמבולנס".
מישהו שאל: "יש פה רופא?"
מישהו שטען שהוא רופא, אמר: "מאוחר מדי, היא מתה".




להלוויה הממלכתית לא הורשו להכניס עיתונאים ומצלמות והיא
התנהלה, כך נרמז, באיפוק רב, ללא הפרעות וללא סטיות מהתוכניה
המקורית.
ימים רבים אחר כך התקשורת בארץ ובעולם געשה.
באין תשובות לפתרון התעלומה, החלו נפוצות שמועות מטורפות
ומופרכות.
העולם רעש, הנושא קלח, רתח. הציבור והתקשורת היו כמרקחה.
היו שאמרו שנראה שנאנסה וכי ברחה מתוקפיה, הודלף שלאחרונה
נהגה להסתובב עם אנשים מפוקפקים,
שהיה לה מחזר מטורף, שמישהו תכנן לחטוף אותה, שבלשים עקבו
אחרי כל תנועה שלה. שהיה לה משהו עם מישהו - מה שבטוח.
היו שהיו מוכנים להעיד בשבועה והיו שבהו בהם בחוסר אונים ושמץ
תובנה.
חלק טענו שהכתובת הייתה על הקיר וכי גורלה האומלל
נחרץ כדת וכדין על פי כללי המשחק הידוע.
שלל דעות, פרשנויות ותיאוריות התנקזו לתוך האינטרנט מתוך
ביביה של המדיה המצחינה.
העם דרש הסבר, כולם חיפשו תשובה.
גורמים המקורבים למשפחה המדוברת, ביקשו בשמם שיניחו להם
להתאבל בשקט, ושיכבדו, למענה, את זיכרון מותה.
כמו כן גם נמסר לקבל עם ועדה כי בבוא השעה, האמת תינתן
במלואה,שישנה תשובה לחידה, והיא פשוטה ובהירה.
ומכיוון שהגופה עדיין לא התקררה, הרי שעוד חזון למועד.
רק שאנטי, כלבתה המעורבת הקשישה, לא הבינה דבר מהמתרחש סביבה.
היא הלכה ורזתה, מבוהלת מהתייתמותה הפתאומית הכפויה. כבויה,
שקועה עד צוואר במיץ גורלה כפוי הטובה.
עיניה החולות מזוגגות, עיוורות, כה משתוקקות ללטיפה המבושמת,
המוכרת והרכה. גופה דועך, מרעיבה עצמה ונפשה, מייחלת
למותה,לפגישה מיוחלת עם בת בריתה, אהובתה. דרוכה
לקול רחש סביבה, בתקווה רופסת לשוב אדוניתה.
היא לא ידעה שסיפורה האישי הודלף לתקשורת וכי נתקבלו אלפי
פניות של רחמנים בני רחמנים שמוכנים ברוב צדקם החברתי והלאומי
לאמץ אותה, אגב פיצוי הולם, על אובדנה הפתאומי והלא מתחשב.
הטלפונים צלצלו כאחוזי תזזית, המרכזייה קרסה, תיבת הדואר
התמלאה כמעט לפני שהתרוקנה.
שקי דואר נערמו בפתחי הדלת, זרי פרחים, מכתבים פתוחים, מחזות
איוולת, מחוות מגוחכות מנצנצות מבין חרכי הגדר.
הגדר השותקת. המלכה מתה ואין לה יורשת.
לא היה מנוס מקיום מסיבת עיתונאים עם נציג בכיר מהמשפחה
המקורבת. נדרשו תשובות מיידיות וברורות,
נחוץ מלט מילולי לסתימת בור שחור לאומי.
הוחלט לקיים את האירוע ביום השלושים למותה, במלון קינג דייויד
באולם ההתכנסויות.
בהוראת המפכ"ל נחסמה הכניסה לרחוב מכיוון ימק"א והסביבה רבתי.
שוטרים התפרשו לרוחב ולאורך המתחם (הותר שימוש בנשק חם).
יוצרים בגופם גדר אנושית, אם כי בעליל, טפשית.
המסיבה החלה בדיוק בשמונה אפס אפס. כמובטח ולכבודה
של מהדורת החדשות המרכזית, ירום הודה.
נקבע שאם המשפחה האבלה תופיע בלוויית שני בניה הצעירים ותו
לא.
היא תקריא מספר שורות שנכתבו מראש, הבנים לא יאמרו דבר, וכן,
כלומר, לא תינתן אפשרות לעיתונאים לשאול שאלות בהמשך.
בשעה שמונה אפס אפס, כל המקלטים בכל הבתים מרצדים בכחול זימה
והרחובות ריקים, אפילו הקבצנים נראים קצת יותר מצונפים.
דמויות האם, הלבושה שחורים, ובניה הלבושים בהידור מאופק,
מילאו את המסכים ברשתות הטלוויזיה שבארץ ומחוצה לה.
את קולו החרישי והמתקתק של הקריין הממלכתי, קטע הנאום שלו
כולם חיכו.
"לאחרונה הופצו שמועות זדוניות המתקשרות, לכאורה, למותה
הטראגי של עמליה ביתנו.
ברצוננו להכחיש מכל וכל את אותן האמירות המרושעות מחד,
ומאידך, אנו פונים אליכם בקריאה נרגשת, להניח לנו וליגוננו,
שהוא בראש ובראשונה פרטי ומשפחתי, ורק אח"כ לאומי ועממי.
עמליה'לה שלנו... היפה... והמוצלחח.. סליחה... והמוצלחת,
קיפחה את חייה כתוצאה משילוב קטלני בין... פפפ.. סליחה...
פעילות ספורטיבית ומום מולד בליבה, שהיה לנו ידוע עליו מזה
שנים.
בחרנו שלא לנתח את גופפפ... גופתה... כי רצינו לשמור אותה יפה
ומושלמת גם במותה..."
האם ביקשה הפסקה קצרה להתאוששות והמהדורות יצאו לפרסומות מאד
יקרות.
כששבו מהפרסומות בחזרה לחדר הישיבות המפואר של בית המלון, שוב
התמקדו המצלמות בפני האישה המטופחות חרף יגונה.
מבטה הכובש, כבוש אל תוך עשרים וארבעה מיקרופונים זקורים.
וזו המשיכה בקריאתה הנרגשת ממרומי - גמגומי שכולה:
"אנו מודים לכל אלו שהציעו את עצמם לאימוץ שאנטי, כלבתה של
עמליה.
הפניות הרבות חיממו את ליבנו וחשפו צדדים יפים ונדיבים שיש
בעמנו הנפלא והאנושי.
אך עם זאת, אנו מבקשים להבהיר באופן חד משמעי, כי לא היה עולה
על דעתנו, למסור אותה אי פעם למשפחה זרה, היות וכל מה שהיה
יקר בעבור עמליה, נשאר ויישאר יקר גם בעבורנו.
שאנטי נמצאת איתנו לא מעט שנים, עמליה מצאה אותה משוטטת
ומורעבת בלילה חורפי וגשום, בבית הכרם אם אינני טועה...
כשהיא בת שבועות ספורים, רועדת מקור... רטובה עד עצם...
וממ... ומפוחדת עד אימה.
מאז ועד אתמול, שאנטי חיה איתה ואיתנו...
אנו מבקשים לנצל את הבמה הצנועה... ולבשר לכם כי... אמש...
שאנטי שלנו נפטרה...
אה... מתה... כנראה משברון לב.
אההה... סליחה... סיימתי... שלום... תודה".
הקריין ההמום התעשת ואמר: "אם כן... לטובת מי שהצטרף אלינו
עתה... ברגע זה ממש, אנו מתבשרים כי שאנטי, הלא היא כלבתה של
עמליה המנוחה, זיכרונה לברכה, נפטרה אף היא, מתה..."
מנסה להרוויח זמן שידור ומושח את המידע הערירי באימפרוביזציה
מעליבה. בעיקר את עצמו.

מסיבת העיתונאים סחפה אחריה גל נוסף של פעילות תקשורתית
נמרצת.
במהלכה, התארחו באינספור תוכניות, מיטב הרופאים, הווטרינריים,
מנתחי שפת גוף ובעלי מקצועות חופשיים נוספים (שקרבתם לסיפור
המעשה שמורה לעורכי התוכניות ולאלוקינו שבשמיים), שמצידם
העניקו לאזרחים המודאגים נדבכים וזוויות חדשניות בנוגע
להתרחשויות הדרמטיות ומשמעותן הנסתרת והגלויה.


חלפה חצי שנה.   הסערה שככה, שיחות הסלון חזרו לשגרה.
העם קם מאבלו. החלים מפצעיו שלוקקו עד חרפה.



בוקר אחד התראיין מסטול אחד עם ראסטות ופירסינג בתוכנית של
רמי נשף, וסיפר לכולם שכרגע ממש חזר מחופשה פרטית בתאילנד
והיה מוכן להישבע בשידור חי ובאימו מולידתו (שתזכה לרוב נחת
ושנים)
שראה את עמליה ביחד עם שאנטי, רובצות על החוף המשוקם של האי
פוקט.
הוא טען לחפותו ועל כך העידו מסמכים רפואיים שעשו רושם של
אמינים.
הוא נשבע שההוכחה למידע החדש נמצאת ממש עכשיו בתוך
סרט פיתוח בחנות הצילום של הרוסי הגבוה בקניון הישן
שבמגדל העמק.
שני מסוקים הוזנקו מהקריה לבסיס רמת דוד, חמש דקות
ממגדל העמק. ליתר בטחון.
מכונית שרד עם השר לעניינים דחופים כגון אלה
(ששהה שם לגמרי במסגרת אירוע סגור לעיתונות)
המתינה בשערי הקניון. עוזרו האישי דלק מיוזע לאן שנדרש...

- למחרת -
שתי טיסות מליבת הארץ ממריאות לתאילנד.
מטוס בואינג של אל על ומטוס קל פרטי השייך למשפחת
המנוחה - הנופשת - לכאורה, עם כלבתה הכעורה.
כורכת על גופה לונגי סגול, יחפה, אוחזת בידה
קוקטייל מקומי בטעם פירותי.
במטוס הראשון כתבים נמרצים, חדורי מוטיבציה
ומסירות בל תתואר לאחריותם העיתונאית.
עם שלל מצלמות ועדשות מפלצתיות.
טיסה בלעדית, בשביל רייטינג פיגוזי.
במטוס השני בני משפחה אחת, שני ארגזים של שימורי כלבים
ושיר שנכתב במיוחד לעמליה מאת ילדה בת תשע שחולה בסרטן
ופרטי המקרה נגעו לליבה.
הלחן מתוכנן להיות עממי.

סוף.