-מה את חושבת? מה את מרגישה?-
לא יכולה לחשוב כלום. אבנים ובשר רקוב בתוך הראש שלי. אולי קפה
יביא משהו. אולי קפה.
והיא שוכחת רגע איפה המטבח. ומשהו חלש אומר לה תכנסי בפתח הזה
שם יהיה מטבח, אולי. והיא נכנסת לשם כמעט נמסה. מה עכשיו. מה
עכשיו. מה... לא לאבד מחשבה קטנה. צריך יהיה מים במחם. צריך
להדליק כפתור. למה אני לא רואה שום דבר.
מה עושים עכשיו. שמים קפה בתוך הכוס. הנה שמתי. עכשיו מים
שירתחו. עכשיו מים צריך רותחים.
הרבה סוכר.

-למה ככה את מצטנפת בתוך עצמך? את מומיה? את שותה מכוס או קפה
שותה אותך? את ציפור?-
אני ציפור. היא חושבת. אני ציפור. אבל אולי-
-אבן.-
מה.
-עוד מעט אבן.-

היא מביטה דרך החלון והכול נראה נוזל. הם כולם הולכים בתוך
מים. יריעות על יריעות על יריעות על- הכול אחד. הכול אחד. הכול
אחד פה ואני-
-מטבע.-
אבן אני פה אבן אני לא רואה פה כלום אני - מה זה פה עושים פה.
-אייייי... את חיה. את נהיית חיה משוגעת. ריר מ-פה. שתן
במכנסיים. עיניים גדולות כמו צלחות שלא רואות כלום.-
תיק-תק-תוק היא מנסה למצוא קצב. תיקה- תיקה- תי-
אה עולם נמס לי. אה עולם נמס. אה-.
-אבן!-
אבן צריכה ליפול.
אבן צריכה להיות מונחת למטה על האדמה. שם שקט- אבן לא רואה
כלום. אבן שלווה. אבן בחשכה, אבן.
אההה...
והוא צורח איתה.
אההה... אה. אה.
משהו מביט בה ופותח צוהר. והיא מפילה עצמה... כמו אבן.