זהב

אפשר לגעת, אך לא לאמץ
נעלמת חיש קל, אם רק אמצמץ.
שנים היא ברקע, עוטה שמלת ערפל,
פתאום מגיחה- ומתגלה לי האל.
נעלמת בהשאירה עיי חורבות,
כאשר נשקה היחיד הוא זוג עיניים טובות.

שוב חוזרת לחיי ברעם גדול,
כמו תמיד מתרסק, עד מתי אסבול?
סוף לחיבוטי הנפש וסימני השאלה,
כי זו האחת, בקרוב תהיה כלה.
כמובן לא שלי, של גבר אחר,
האם עכשיו ארפא, סוף כל סוף אשתחרר?

שורות אלה הן אבל, סתום ובלום,
היא מדי מיוחדת, לא מתחרזת עם כלום.
או אולי כן ושנים רבות שגיתי?
ובין אהבה לא ממומשת-לאלה, פשוט טעיתי?
גם אם אין לה כנפיים ואהבתיה  לשווא,
אדע הסיבה: ליבה מצויר ב