המגע האינטימי הראשון בינה לבינו
ביום-הולדתו הששה עשר
היה ליטוף פניו, מול כולם, בסטירה חגיגית
שעדיין מצלצלת בתוך ראשו בהידהוד לא דוהה.
ליבו-
שמבין סורגי צלעותיו צעק "לצאת", מתנשם ומתנשף
-ספג דם עם עלבון.
עיניו-
שמצד לצד, נאנקו בזמן שהעלבון התגלע מהן
-חיפשו תשובה בין קירות החדר הברורים.
מוחו-
כמו מבוך ארוך הדני, בעומקה של טירה מוברגת לקצהו של הר,
הר גבוה אפוף אפלה ומנותק באופן מוחלט, כנראה, מסביבה כלשהי
-לא יבין לעולם את הסיבה לדבר שבגללו, לאחר הסטירה, היא יצאה
לרחוב בריצה,
פשטה ת'חולצה וצרחה- "לא, אני חופשיה... חופשיה... חופשיה..."
וצחקה... |
