בתוך משבר גיל העשרים אני מרגיש שזה קורה
שאם היה לי את האקדח הייתי מנשק אותו ואז יורה
כדור אחד גם בעצמי,אתמול כתבתי שיר סתמי
על מציאות נפרדת.
ויש טיפשים שמרחמים עליי
אני אומר תודה ואז צוחק...
אני אוהב כשמתקרבים אליי כי אז אני יכול להתרחק
עוד סנטימטר שמאלה, קרוב אל הקצה
בדרך כלל כמו שאני רוצה

וזה מרגיש כל כך נכון וגם הרבה יותר נעים
אפשר לקחת עוד גפרור, להסתכל על רגעים שנשרפים
לחשוב שהחיים יפים, עד שההשפעה חולפת
בדרך אל המציאות.
אני כמו בן אדם שפוי שחי בתוך משוגעים
אתמול הייתי עם בחור, היה לו נזם והרבה קעקועים
אמר דברים מטורפים, לשים את הלב בתוך כספת
מי שיפתח אותה ימות
לפעמים גם הטיפש צריך לדעת לבקש עוד הזדמנות.

בתוך משבר גיל העשרים אני מבין שלא צריך
לחשוב על החיים כמו על המוות, אין לי תאריך
אולי מחר כבר מאוחר?
אתמול כתבתי שיר על מציאות נפרדת.
ויש טיפשים שמרחמים עליי
אני אומר תודה אבל צוחק...
אני אוהב כשנקשרים אליי כי אז אני יכול קצת לשחק
עוד סנטימטר שמאלה, לחיות על הקצה
וזה בדיוק כמו שאני רוצה

כשזה מרגיש כל כך נכון וגם הרבה יותר נעים
אפשר לקחת עוד כדור, לראות עולם מלא צבעים שמתחלפים
לחשוב שהחיים יפים, כל עוד ההשפעה נמשכת
בדרך אל המציאות.
אני כמו פיל שלא יכול לזוז בתוך שדה מוקשים
אתמול הייתי עם בחור והוא עושה כמעט הכל אם מבקשים
וזה כואב כשמרגישים, צריך רק להמשיך ללכת
לא לחפש את המשמעות
לפעמים גם הטיפש צריך להודות שזאת טעות.