פוקח את עיניי, והנה בוקר אפרורי
השמיים קודרים אל תחילת שבוע סגריר
"החורף בפתח", קורא ומבשר הקור חודר העצם

האוויר הקר ניתך בפניי, וריח החורף האופייני חדר אל אפי
מסיר מעליי את בתולי הקיץ האחרון

הנסיעה השגרתית אל היעד הצפוי מתחילה
ועיניי, כמאליהן, נעצמות לרווחה בשלווה

יורד מהאוטובוס - אופק ערפילי
וכמעט תאונה בכביש, שהרווה צמאונו בינתיים
כולם סביבי בשוק רציני, כמי שחטפו מבט עצבני
רק לי זה לא מפריע ולא מזיז, כי...

לא פוסקות עלייך המחשבות ותמונת פנייך מעיניי לא משה
כמו מכת ברק חדרת אל לבי, וכשביב הצתת את תודעתי
התפשטת בתוכי.. בכל גופי ובכל עצמותיי
הופעת בעולמי כיש מאין, מוריקה פניו של כל מתכחש לאל-יוצר

כבר שעה שאני יושב בתחנה הדולפת וממתין...
ספק למשיח, ספק למפקד ה"מתעכב", ספק לך....
וקר.. ורטוב.. ואפור...

אבל למי אכפת?
אני.. אני בכלל אדם של חורף