מתבונן בתמונה הישנה
כמעט ודבר בה לא השתנה.
חש אותה
מבעד לשכבות המכחול.
אך זהו צבע
מונח על דף שטוח, פרוש לגדול.
עומדת לה שם, מתכסה באבק
כמו זיכרון ישן שהולך ונשחק.
מבקר את התמונה ברגעים של צימאון
והיא קפואה, באותו המצב בו אותה השארתי.
חולף עליה כמו תמונה במוזיאון
אך ממנו יצאתי-
אל החיים. מחוץ לשיממון.
הדף אינו מתבלה, ומצבו אינו מחמיר
הצבע אינו מתקלף, ואף אינו מאפיר,
אך הוא דוהה בעיניי.
עיניי המורגלות לאור יום
לאור שמש המכוסה לפעמים בענן קודר
לגשם, לשרב, לרוח ולמזג שמתבהר.
פעם הייתי חלק מהתמונה
אולם זה משהו שכן השתנה.
נשאר המקום במקום בו הייתה דמותי שחלפה זה מכבר
עכשיו ריק, קצת חסר, עוד טרם ציירו שם דבר.
יישאר לי מקום בתמונה, זאת אני יודע
מקום קטן אפילו, אליו להתגעגע
מקום לזכור שפעם הייתי פה בחיי
ידיעה שפעם המכחול הזה משך גם עלי.
עוזב את התמונה ועובר להביט אל מעבר לחלון
מתבונן, מתאמץ להכיל ולראות את הכל,
שם אני עומד, ובידי המכחול.
מצייר תמונות חיות של רגע
ומחבר אותן לסרט רץ
בהרבה מאמץ וגם ביזע
לצייר תמונה נושמת אני נמרץ. |