ליגל מור / חברים |
הוא מתגנב ביחד עם הזעם
אני מתכנס בעצמי
לא רואה דברים כמו פעם
מאבד תשפיות לשנייה
מתעורר למציאות בסטירה
ואז רק מבין
שאת שם מהצד
רואה הכל
רוצה לתת לי יד
אבל זה אני שבוחר
אני שגורם לי ליפול
בעיני מתפזרת עלטה של שחור
היא מכניסה אותי לבידוד
ואת רוצה להתקרב
כמעט כמו קרניים של אור
יוצר למולך אז גדר
מקיף וחוסם כל מה שעובר
ואז רק קולט
שאת שם מהצד
רואה הכל
רוצה לתת לי יד
אבל זה אני שבוחר
אני שגורם לי ליפול
אם רק סלחי על שאני כזה אידיוט
שלא מבין
למה יש חברים
כשאת שם מהצד , הצד שלי
אולי אני כבר לא האבן
שלא יודע איך להתמודד
עם חברים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|