זה הסיפור על האיש שלא היו לו רגשות. אני יודע שאתם בטח
חושבים על איזה בנאדם רע, שגונב כסף מזקנות ורוצח בדם קר
תיקנים חומים שפלשו לביתו במטרה לחפש מזון ולהעמיד עוד צאצאים
חומים ומגעילים לעולם, אבל לא. בגדול הוא עוד בנאדם רגיל
שנולד בלי רגשות; ממש כמו שיש ילדים שנולדים עיוורים או
חירשים, דוד שלנו נולד פשוט בלי רגשות.
הוא מעולם לא כעס, שמח, התאהב, נעצב, או בכלל כל רגש שעולה על
דעתכם.
הסיבה היחידה שהוא נשאר בחיים היא שיצר ההישרדות, אותו יצר
בסיסי שיש לכל יצור חי, היה עדיין טבוע בו, למרות המחסור
ברגשות.
למעשה, אם לא הייתי מספר לכם, הייתם חושבים שדוד הוא בנאדם
ממש טוב. הוא מעולם לא עקף בתור, כי הוא לא הרגיש מעולם צורך
למהר, הוא מעולם לא הרביץ או היכה מישהו, כי מעולם הוא לא
כעס, פשוט עוד אדם שחי את חייו ללא הפרעה במסלול קבוע.
למעשה, הכול התחיל כשהוא היה ממש קטן. גם כשקנו לו המון מתנות
ליום הולדתו הוא לא שמח, לא ראו אותו מחייך מעולם ולא שמעו
אותו בוכה, גם בתור תינוק.
ההורים המודאגים שלחו אותו להמון פסיכולוגים, שלקחו המון כסף
ולא מצאו את הבעיה אצלו. הם חשבו על כל סוגי המחלות וניסו כל
מיני תרופות ובסוף בזה אחר זה כולם התייאשו.
וכך הוא גדל, בלי רגשות, אך כיוון שהיה לו חינוך טוב, תמיד
דאג לא לפגוע באיש, אפילו שלא הרגיש ולא ידע מה זה אומר. הוא
היה שם לב לפרטים הכי קטנים, ממש כמו עיוור שהשמיעה שלו
מתחדדת כדי לפצות על החסר. מעולם לא איחר, ומעולם לא צחק על
איש או השפיל, וכמובן שהוא לא שאב מזה הנאה כלשהי.
אבל הסיפור המעניין באמת של דוד שלנו התחיל דווקא במה שלכולם
יכול להיראות כאירוע טראגי. אף אחד לא באמת האמין שלדוד שלנו
אין רגשות, אלא שהוא פשוט אדם קר וסגור, אבל כשקרה מה שקרה...
ועל זה יכול להעיד יוסי הזבן במכולת, כי הוא היה עד למה
שהתרחש. בשעה שדוד עומד ליד הקופה ומחכה שיוסי יעשה לו חשבון,
פתאום הגיע אחד ממכריו והודיע לו שהוא חייב להגיע מיד לבית
הוריו כי אמו נפטרה מוות פתאומי עליה השלום. כשאמר לו זאת
מכרו, ענה דוד באדישות "אז מה צריך לעשות עכשיו?" כולם היו
בשוק. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו האמין שלדוד באמת אין
רגשות.
מי מביניכם שמכיר בעלי מכולות יודע שיש להם פה גדול, וככה
השמועה הזו עברה מפה לאוזן והתרוצצה, על דוד חסר הרגשות. עד
שיום בהיר אחד, אחד העורכים בתוכנית של דודו טופז עלה על
הסיפור הזה והחליט לזמן אותו לתוכנית כאמצעי להוספת רייטינג.
ומשם הדרך של דוד להיות כוכב על הייתה קצרה. הוא הספיק להופיע
בדודו, ביצפאן, בדן שילון, ואפילו עד ג'יי לנו הוא הגיע, ממש
סופר סטאר עולמי. והוא כמובן לא עשה זאת בשביל הפרסום אלא
בשביל לתמוך במשפחתו שכן גדל עם חינוך טוב.
במשך עשרות תוכניות ניסו להרגיז אותו, להצחיק אותו, להעציב
אותו, אך לשווא, לא הצליחו להוציא ממנו תגובה ולו הקטנה
ביותר.
אחרי ששככה ההתעניינות הציבורית החלה ההתעניינות של המדענים.
הם חשבו שאם יש להם אדם ללא רגשות הם יוכלו לבודד את הגנים
שאחראים על העצב, השמחה, הכעס, וכל שאר הרגשות בעצם, וכך
ליצור דור חדש של בני אדם, שלא ישנאו אחד את השני, שלא יכעסו
סתם, ובעצם יפתרו את כל בעיות המין האנושי וככה תוך כמה דורות
יהיו רק אנשים טובים בעולם.
דוד כמובן הסכים. למרות שלא יכל להרגיש משהו, הבין שמדובר
בדבר חשוב ביותר והסכים.
וכך, מאדם עלום שם נבנה לו בניין גבוה, מעין מרכז מחקר גדול,
ובו ישבו מדענים מכל העולם: מארצות הברית, בריטניה, צרפת,
בלגיה, אוסטריה ועוד המון מדינות, אפילו ישראל ואירן, כולם
ישבו יחד ולא עשו חשבונות שכן היה מדובר בדבר שיכל להציל את
המין האנושי ממלחמות העתיד ויהפוך את העולם למקום טוב יותר
לחיות בו.
אני יודע שזה נשמע לכם לא פשוט כלל ואכן כך היה. המדענים שקדו
ימים כלילות וניסו לפתור את החידה, ואין דבר שלא ניסו למעשה,
ולאחר חודשים ארוכים של עבודה קשה ומפרכת הצליחו לפתור את
החידה וגילו איך הרגשות שלנו עובדים ואיך אפשר לבטל להחזיר
ולשנות את הרגשות. המדענים היו מרוצים - תגלית חסרת תקדים,
פשוט מדהים - כולם הפכו למפורסמים גדולים, הופיעו ברשימת מאה
האנשים החשובים של המגזין טיים ובכלל בהמון מקומות וגם זכו
בפרסים יקרים בכל מה שקשור למדע.
כמובן שאת כל התגלית ואת כל המהפכה הזו לא יכלו להשיג בלי
דוד, והם החליטו כאות תודה לתת לו את מה שחסר לו מלידה,
רגשות.
הוא עבר ניתוח ארוך שבו הוחזרו אליו כל הרגשות האנושיים
הקיימים, ממש כקסם.
כשהתעורר דוד, הוא הלך לחדרו, סידר כמה דברים, עלה על גג
המרכז הגבוה וקפץ.
החוקרים ההמומים לא הבינו מה קרה. האם טעו בניתוח ועשו אותו
אובדני? או שפגעו בכושר השיפוט שלו? אולי בכלל מישהו הרג אותו
וגרם לזה שזה ייראה כתאונה.
לאחר חיפושים בחדרו מצאו את מכתב שהסביר להם הכול.
"היום אחרי הניתוח התעוררתי ובפעם הראשונה בחיי הבנתי למה
גורמות המלחמות, למה אנשים רודפי בצע מוכרים את משפחתם, איך
הורים זקנים מתים לבד, ללא עזרה מילדיהם שרק רוצים את ירושתם.
על אמי עליה השלום, את כל אותם האנשים המסכנים בעולם שלאיש לא
אכפת מהם, אנשים רעבים, אנשים עניים, אנשים חולים ולאיש לא
אכפת. זו הפעם הראשונה שהבנתי שהעולם הזה מתאים רק לאנשים
כמוכם, אנשים שאין להם רגשות."