אני זוכר,
אמרת שהשיר מאוד עצוב
מאז עבר כבר זמן
עברתי,
עברנו.
והשיר עדיין נשאר עצוב.
אני רואה אותו לפעמים, מרגיש אותו,
הוא עדיין לא נעלם, מסרב
יושב שם ליד הסרעפת.
אולי תחשבי שזה מוזר,
ככל שהוא נהיה יותר קטן הכאב נהיה יותר גדול.
לפעמים אני שומע אותו,
בוכה בשקט,
שאף אחד לא ירגיש,
לא ישמע..
ולפעמים,
הוא פשוט שם, יושב על הנימים הכי כואבים
ומבקש ממני חיבוק..... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.