נופלת
וקמה לכתוב עוד שיר
על פרחים סתיו וגשם ראשון
קיטש פתטי  מאד אסטטי,
תיק אלגנטי עטור תחרה להכיל
נוגות עדינה.
מציירת אופק מופז של
כמיהות  אינפנטיליות יפות דימוי
לאביר רומנטי
עיניו ענבר מטפטפות דבש
וגם אם  פוזל
אולי הוא הגואל
 ה ט ע ם  לכל זה

בטן מלאה קבס פשרות
התפלות
מפלחת
להכרה

שבריר נצח בלהה
מבינה שאין רשת
חשה במכה
שוב מוטחת לרצפה
בכל פעם יש יותר שברים
והעצב, עיסה עכורה
כבר  שולח גרורות
אל קנה הנשימה

כמה פלסטרים ואת בסדר
מדממת,  שוב בורחת
להיות אחרת, במקום אחר
וכותבת עוד שיר על פרחים סתיו
וגשם ראשון