|
ואני פוקח עיני
מביט אל העכשיו
הוא עדיין נושם
כמו הקיר
והמראה שתלויה עליו
אשר ממעטת לחשוף
את פגעי הזמן.
אני מנסה לאחוז בעכשיו
בידי
מתאמץ ללפות אותו
באצבעותי
לנעוץ בו
צפורני
הלא היכן שהוא
אאבד אותו.
אני מביט בך
ובי
שמח על קיומנו
האחד.
וטוב שפקחתי עיני
עכשיו
הלא מתי שהוא
אעצום אותן. |
|
|
היום נשבר לשלי,
היא באה ואמרה
לי: או שאני
מוצצת לך או
שאני הולכת לאמא
שלי חזרה.
מה אני אגיד
לכם, דילמה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.