כאילו יש עוד חלומות שלוה, תשובות מן המוכן
ניסיתי לתחמן שוב את עצמי
לטעום ממה שמתסס ריחות של ריקבון.
בסוף זה רק זאב זקן עם גב לקיר בהצגה שניה עם רצפה מטונפת.
אפילו אם כמה שברים חולמים להתאחות לרגע,
אתה לבד, הצבעים דהו, הסרט לא אותו הסרט.
אולי תקציר יומן החדשות בשחור לבן,
אולי גם זה לא.
ההקרנה כמעט נגמרת.

זוכרת איך התרגשת ממשאית גדולה?
תראי אותך, קופצת כמו ילדה קטנה.
הצחיק אותי איך התרגשת.
את מתוקה כל כך, את מתוקה עכשיו אפילו במעט שיש
וכמה קל להתאהב בך מחדש כשאת עומדת בחצר תחתיי
מעשנת עוד סיגריה, מדברת בטלפון החדש שלך בלחישה כמעט והולכת
שוב להיפגש.

אני חזק כמו פסל מחימר שלא עבר שריפה.
יכולתי להקיא עוד כמה פעמים
ושוב לקרוע מעלי חולצה זולה מספיק להיקרע
ולהתפתל יכולתי, לשרוט עם ציפורניים שקצרות דיין,
יכולתי שוב להתייפח כמו כלב מתוסכל מרוב כינים,
לבעוט עוד בעצמי מספיק בזהירות - בלי סימנים
כי מחר יום עבודה, אני יודע, אני איש עם משפחה.
יכולתי להשיל שאריות רוק וזיעה על רצפת פרקט מזויפת
ולמרר על המיטה מספיק בשקט לא לקרוא את הילדות לתוך הסרט.

זוכרת איך הלכנו ברחובות בצעדים של צעירים?
היית מגרה אותי בדיבורים שאיאלץ להחביא את הזין העומד שלי
בתוך שרוואל אדום בלי תחתונים,
עם תיק ארוג בחוטים גסים כחולים ואדומים.
כמה שזה הצחיק אותך, כמה שאהבת את הזין שלי
טובע בתוכך עם השערות שלנו מתחככות באהבה
עד שגמרתי על הבטן השטוחה שלך, החלקה, עד שצחקנו.
כמה צחקנו.
תמיד קמתי להביא לך מגבת רטובה.
הייתי מקפיד שהמים יהיו חמים על המגבת.
אחר כך סתם מים,
אחר כך סתם מגבת.

אחר כך סתם.
בסוף גם זה לא.